תמלול שמועה רביעית חמישית שיעור 7א
אנחנו ממשיכים לעוד שלב בתוך ההיסטוריה. דיברנו עד עכשיו על בריאת העולם ואדם הראשון, דיברנו על יעקב ולאה ורחל, כמובן שעוד נחזור ונעמיק הרבה בנושא הזה שליעקב לאה ורחל בהקשר הזה, כמו שהאר”י דורש את סיפור לאה רחל ויעקב, יש עוד בהחלט במה לעסוק וללמוד. ראינו שהאר”י כבר שולח אותנו לבחינה נוספת של יחסי לאה ורחל אל מול יעקב דרך הסיפור של התפילין. התפילין של ראש, תפילין של יד, והמקום של לאה ורחל כאשר לאה היא דעת, קשר של תפילין של ראש מאחורה, “קשר תפילין הראה לעניו תמונת ה’ לנגד עיניו”, ורחל היא תפילין של יד, שזו הבחינה שהיא כנגד נקודת הלב של האדם.
אז באמת חלק מההתפתחות המשמעותית של לאה ורחל נוצרה וצמחה בעקבות הסיפור של משה רבנו וחטא העגל. צריך לזכור, ולא הבאתי לכם את זה עכשיו, כמו שהאר”י מסביר בשער המצוות בפרשת שופטים, שיש שמונה עשרה סוגי לאות. אז אנחנו צריכים להיות רגישים על מה אנחנו מדברים פה עכשיו. נדבר על ארבע ראשוניות לצורך העניין- יש לאה שהיא הכי חיצונית, זה אחורי אמא שנפלו, עכשיו יש לאות שהן ביטויים של מלכויות של אבא או מלכויות של אמא, של מוחין דאבא ואמא שמשתקפות ברבדים הפנימיים ובסוף גם מאירות באותם אחורי אמא שנמצאים בחוץ, שזו הלאה החיצונית ביותר. לכן לפעמים כשאנחנו עוסקים בלאות אנחנו יותר עוסקים בהארה, יותר עוסקים בהיבטים הפנימיים שלהן כהופעות של המוחין, ופחות אוחזים בסיפור של הגוף החיצוני ביותר שהוא הסיפור הלאתי של אחורי אמא.
אז לדוגמא אם אני אצייר את זה ברמה הכי פשוטה- יש לי פה את הלאה החיצונית, שזה אחורי אמא שנפלו. יש פה את המלכויות, המלכות של אמא , המלכויות של אבא, שהם גם מייצרים לאות, כי כמו שאמרנו לאה היא לא רק אחורי אמא, לאה היא גם הגילוי והחשיפה של העולמות הפנימיים של המוחין שטמונים בתוך הז”א ומבקשים לספר את עצמם. כמו שאמרנו- כל העולם הזה של פרצופי המשנה יש לו שתי בחינות שונות. בחינה אחת זו האחוריים שזקוקים להיתקן ולבטא את עצמם, והבחינה השנייה זה המוחין הפנימיים שרוצים לדבר, רוצים לגלות את עצמם מעבר למקום שבו הם פשוט מוטמעים בתוך חיי הנפש והרוח ופועלים שם, אבל לא מספרים את עצמם שם. לצורך העניין- עולם הטבע מלא ביצריה בלתי פוסקת של חכמה, של חוקים, אבל הפיזיקה זה לגלות את המוחין שטמונים בתוך עולם הטבע. זה עדיין אחוריים של אבא שבעולם העשייה בבחינת חוקים של עולם הפיסיקה, אבל זה פרצוף כבר. זה פרצוף הוא יכול להיות באקדמיה ולהיות פיזיקה תיאורטית. זה עולם החוק שהוא מייצר את ההכרח של הטבע, והוא תמיד היה גנוז בתוך הטבע, כי אבא יסד ברתא זה ה’ בחכמה יסד ארץ, תמיד יש את חוקי הטבע בתוך עולם הטבע, שזה ההיבט החכמתי המארגן את הסדר, את הקיום של עולם הטבע. באנו בני האדם וחשפנו את זה החוצה, ויצרנו מזה עולם של מדעי פיזיקה תיאורטית ויש לזה פקולטות בעולם. זה מה שהם עוסקים, בלגלות את האחורי אבא האלה ולהפוך אותם לשפה , לא כמו שהיא נמצאת בתוך הז”א ונוקביה, דהיינו בסוד בריאת העולם כבר בתוך מערכות החיים ומערכות הטבע של הקיום, אלא הם הוציאו אותם, הפכו אותם לסוג של אחורי יעקב של עולם העשייה שבו יושבים ולומדים את חוקי הפיזיקה ומוצאים אותם. אז תמיד תזכרו שיש שני מצבים- כמו שהמוחין מוטמעים בתוך מערכת החיים- אז לא רואים אותם, לא רואים שהאדם חי חיי תורה, זה פשוט המסורת. למה אתה עושה את זה? זה מה שאבא ואמא שלי עושים, אז אני עושה את זה גם כן, זה החיים שלי, זה מה שאני חי, זה מה שאומר מבחינתי להיות יהודי, אני לא יודע למה.. עכשיו יבוא מישהו ויוציא את זה החוצה, ייתן מה המוחין של זה, מה הרציונל של זה, למה אנחנו עושים את זה, למה דווקא ככה ולא אחרת, זה מה שהאר”י לפעמים עושה לכל הורה ולכל החיים היהודיים. התארגנו למשהו מסוים, ובא האר”י ואומר לך מה הסודות שעומדים מאחורי הדבר הזה, מה החוקים הפנימיים שעומדים מאחורי מה שאנחנו זורמים בתוך מערכות החיים הרגילות שלנו. כל תחום בתחומי המדע במובן מסוים זה מה שהוא עושה. גם פסיכולוגיה- תמיד אנשים חיו והיה להם את החיים שלהם, אבל פתאום זה נחשף החוצה להתבונן על הארגונים והחוקים והמבנים שקיימים ולנסות לחשוף אותם ולגלות בעצם את אבא ואמא שבתוכנו.
ש. מה עם מדעי המוח ומתמטיקה שזו יצירה אנושית?
ת. מתמטיקה זה גם סוג של מוחין דאבא, מה זה יצירה אנושית? היצירה האנושית הזו חושפת משהו בשפות הפנימיות של העולם. השאלה אם מתמטיקה היא מבחינתך שפה כזו או לא?
ש. היא לא מגלה את חוקי הטבע.
ת. היא לא מגלה את חוקי הטבע אבל היא סוג של סדר. סוג של סדר מתמטי. כשאתה מסתכל על שביל הזהב ורואה שם סדרת פיבונצ’י, זה מבחינתך חוק טבע? זה קיים בכל הסדר של הטיבע, כל הסדר של הטבע מאורגן לפי נוסחה מתמטית, איך אתה מתייחס לנוסחה המתמטית שעכשיו נחשפה? חתך הזהב בכל כך הרבה תחומים… זה ארגון. פרופורציות. אנחנו בנויים לפי פרופורציות שהן פרופורציות מתמטיות בגוף שלנו. מה זה מבחינתך? אז בהקשר הזה לחשוף את הנוסחה של אותו דבר זה לחשוף את המוחין שטמונים בתוך הטבע אבל לא היה להם את הדיוקנא דאדם. עכשיו בני אדם פתחו אותם כמוחין דז”א ואמרו אנחנו מייצרים לזה שפה, ומארגנים את זה, ואנחנו מזהים שיש מבנים מתמטיים בכל היקום במובן מסוים. זו שאלה. אתה לא רואה ככה מתמטיקה?
ש. מהניסיון שלי מתמטיקאים יותר מרגישים שהם בוראים עולמות ומחריבים אותם ופחות מגלים אותם.
ת. זו שאלה טובה. אני חושב שיש הבדל בין לגלות את המוחין כמו שהם מופיעים במלכות למוחין כמו שהם מתגלים בז”א. בז”א זה בסוף סוג של יצירה אנושית שלנו שחושפת איזה מודלים חכמתיים, בהקשר הזה ישראל סבא ותבונה שמופיעים בתוך הז”א, שמאפשרים לנו לפעול בתוך המציאות אבל גם מאפשרים לנו אולי לקלוט דרכם את התבניות בעולם הפיזיקה בסופו של דבר. הפיזיקה יכולה להסתדר בלי הנוסחות והיכולת לחשוף שם את הנוסחאות המתמטיות. בכל אופן זה סטייה מהנושא, רק לחשוב בכלל על הדבר הזה , על גילוי המוחין הפנימיים שטמונים בתוך המרחבים האלה.
למה אני מקדים את כל זה? שכל זה קיים גם בקטינות וגם בגדלות. גם את זה רציך להבין. כי יש מוחין דאבא ואמא בקטנות, ויש מוחין דאבא ואמא דגדלות. אז מה שיתחיל עכשיו להכפיל את כל המשונה עשרה לאות. יש לנו גם בחינות שונות של לאות וגם קטנויות וגדלויות של מצבי הלאות. אז בגדול זה חלק מהריבוי. כשאנחנו אומרים לאה למה אנחנו מתכוונים? לאיזה רובד, איזה תדר אנחנו מדברים עליו.
אנחנו עכשיו עוסקים בלאה של משה רבנו. עיקר הלאה של משה רבנו היא לא לאה הזו, יכול להיות שהיא תהדהד פה, אבל עיקר הלאה של משה רבנו היא לאה של מוחין. היא לא לאה של חיצוניות, היא לאה בהקשר שלנו כהתגלות לאה בתוך התורה שבכתב כהתגלות שמתגלה אל נשמת משה בנקרת הצור כמו שנדבר עוד מעט. זו לא לאה של קטנות, זו לאה של גדלות. משה רבנו כבר ממשיך את המוחין לעולם, את התורה. הוא לא יעקב שמקים משפחה ובית ועובד בחרן בשביל העמדת הקיום הממשי של העם היהודי בצאצאים וילדים. זו לא לאה שהולידה ילדים, זו לאה שהולידה חוקים, הולידה תורה ומצוות, זו הלאה של משה. דרכה הוא זכה לבינה. משה שכה לבינה אומר האר”י- מה זה משה זכה לבינה? הוא זכה ללאה. דרכה הוא זכה להבין , להבין את החוקים של ההוויה, את החוקים של האדם, את החוקים של העולם. ולתת לנו אותם, תורה ומצוות. התגלה לו הרצון האלוקי שגנוז במציאות.
אז לכן אנחנו עוסקים גם באוריינטציה יותר של מוחין וגם באוריינטציה של גדלות. האם למשה רבנו הייתה היסטוריה אחרת עם לאות אחרות? הרי בסוף הוא כנראה דמות שנקודת המפגש הבסיסית שלה עם עולם לאתי ולא עם עולם רחלי, כי הוא אישיות שמחוברת אל הרבדים הגבוהים והנשמתיים, לא סתם משה זכה לבינה. באופיו הוא לא טיפוס של יעקב ורחל כמו שהאר”י מסביר בשמועה ראשונה. יעקב ורחל זה הגופא, יעקב היה מרכבה לגופא. משה במהותו הוא מרכבה לפנימיות, הוא מרכבה לנשמתא, הוא מחובר למוחין דאמא, הוא המרכבה להם, הוא לא סתם הלך לשם, לאזורים האלה.
הרמח”ל מדבר על זה שמשה בורח, עם תנועת הבריחה של משה גורמת לזה שהוא לא יושב במבנים הרגילים של המשפחה, הסדר החברתי הרגיל, הנורמלי, המשפחתי. הוא בורח, הסיפור שלו לא מסופר ביחד עם עם ישראל, הוא מתנהל בסדר אחר, מלכתחילה הוא מתנהל בסדר אחר. בגלל שהוא ברוח במובן מסוים מהמבנים המשפחתיים הוא מוצא את עצמו לא ברחל, זו המערכת של עם ישראל הרגילה, הוא מוצא את עצמו נפגש עם ציפורה, שהיא כמו ציפור, היא שייכת ללאה. הוא גם לא חלק מהעם היהודי במובן מסוים. “איש מצרי הצילנו”- אחר כך התחשבנו איתו על זה, אבל בסוף יש פה מקום שמשה רבנו נבנה במשהו שהוא מחוץ לסדר של העם היהודי. העם היהודי עובר בגלות, הוא משועבד, משה נזרק למצרים, גדל אצל בתיה, בורח למדיין, חי שם עד גיל שמונים. הוא חוזר להוציא את עם ישראל ממצרים, אבל הוא לא היה חלק מהעולם הרחלי, השפה הרחלית, האינטראקציה הרחלית, הזוגיות הרחלית. כל הסיפור שלו עם הגוף במובן מסוים היה שונה. כל היחס שלו לגופא כמו שהאר”י מסביר בשמועה ראשונה היה שונה מרוב עם ישראל, מרוב האנשים הנורמטיביים. זה היה מה שאפשר למשה רבנו להביא משהו אחר. הוא מביא את העולם הפנימי, את עולם החוק, את התורה ומצוות, את הגילוי שלה שכבות שנדבר עליהן בעצם היום.
מה מצבי הקטנות שלו? האם למשה רבנו היה מפגש עם לאות של קטנות? אז האר”י מבאר שזו האישה הכושית שמשה רבנו לקח. כשהוא היה במסעות בארץ כוש לפי חלק מהמדרשים המאוחרים הוא נשא שם אישה בארץ כוש וממה הוא נפרד, לא מציפורה. ציפורה היא אשת הגדלות שלו, הוא נפרד מהאישה הכושית אשר לקח. האישה הכושית אשר לקח זה המפגש המוקדם והבוסרי עם לאת הקטנות.
ש. עם ישראל זה רחל?
ת. עם ישראל זה רחל, כי עיקר הראש ל עם ישראל זו רחל, היא עיקר הבית. עיקר העניין של הנקבה השורשית זו רחל. זה העניין הבסיסי שלנו. לכן בסופו של דבר כולם בעצם שייכים לגילוי של הנוקבא, גם לאה התחפשה לרחל במובן מסוים. גם בני לאה בסוף כולם שייכים ל12 הבקר שעליהם עומד הים בעולם הבריאה, כלומר כולם בסופו של דבר נכללים במלכות דאצילות שהולכת וחושפת את עצמה בעולמות הבי”ע, וכל 12 שבטי י-ה בסוף תחת רחל. היא עיקר ההנהגה, וזה גם עיקר מה שהאבות הקדושים עסקו בו, לתקן את פרצוף רחל. לאה לא הייתה בסיפור מלכתחילה, לבן הכניס אותה לסיפור, לא אברהם , לא יצחק, וגם יעקב בסופו של סבר לא עיקר עניינו היה בלאה, עיקר עניינם היה בתיקון רחל, כי זה תיקון הנקבה השורשית, מלכות דאצילות.
ש. לאה שבמוחין זה עדיין אחורי אמא?
ת. לא, זה לא אחורי אמא , זה מלכויות של אמא, או מלכויות של אבא אפילו. אם זה מלכויות של אבא זה אפילו התגלות של בקשות הקודש, לאה של קודש. זו לאה של קודש, זו לאה של גילוי נשמה, של מוסר, וזו לאה של אחוריים של אמא, שהיא יכולה להיות לילית…אלו בחינות שונות של התנועה הלאתית בעולם. יש לילית, שהיא תהיה בכלל.. יש לאה שהיא תבנה את בית יעקב, היא אשת יעקב, היא נתקנת להיות מלילית ללאה באחורי אמא. יש לאה שהיא מלכויות אמא של גילוי הנשמה. יש לאה של גילוי הקודש, בקשת הקודש הפנימית שבתוכנו, שזו גם סוג של לאה. גם בקשת הקודש היא לא מחבורת לעולם הזה במובן הנורמטיבי שלו, יש בה משהו שחושף איזו בקשה שהיא מעבר למציאות. האם אתה חי בארץ ישראל או בארץ הקודש? ארץ ישראל אתה חי בארץ של ישראל, הז”א הוא נקרא ישראל, ויש לו ארץ. יש בחינה שזו ארץ הקודש, זה משהו אחר, זה לא באותו מפלס גובה של הקיום והסיפור הוא אחר. זו מלכות שבאה לגלות פה איזו בקשה של הקודש להופיע במציאות. יכול להיות שהיא לא תהיה מחוברת לגמרי לשפה הרגילה שלנו.
ש. השפה האימהית?
ת. השפה שהשכבה שבה היא אוחזת בארץ היא שכבה שארץ ישראל היא כבר בחינת עולם הבא. עיקר העיסוק שלה לא יהיה במגע בתוך עולמות הטבע אלא ביכולת לגלות את שכבת הקודש במציאות. סתם כדוגמא, אפשר לדבר על ייחודים ביניהם אבל רק בשביל לסבר את האוזן, לא ניכנס לזה עכשיו.
ש. ליעקב אין את ההכפלות? חוץ מיעקב כאחורי אבא יש גם יעקב כמוחין של אבא או אמא?
ת. וודאי שיש, ברור. זה תמיד קיים, ברור. אבל זה פחות קיים בנפרד. דיברנו על זה, למדנו את זה שנה שעברה בשיעור האחרון. יש את יעקב שמתחיל מבחוץ כאחורי אבא, ואז הוא מתחל כניסות פנימיות יותר של יעקב שהוא בתוך הגוף בסוד המוחין שנכנסים, ויעקב כמו שהוא נכנס עוד יותר עמוק פנימה לשורש שלו ומתחבר ליסוד אבא הפנימי. ראינו שם באר”י לפחות שלוש או ארבע בחינות של היחסים בין היעקב החיצוני ליעקב הכי פנימי שקיים. בדרך כלל פחות מתייחסים לזה כעומד בפני עצמו, כסיפור נפרד.
אז בואו נתחיל קצת ונראה את הסיפור של הבחינה הזו.
ש. למה עיקר המפגש שלנו התחיל עם הלאה החיצונית, הליליתית, ולא עם הלאות האלה?
ת. הקליפה תמיד קדמה לפרי…. תמיד זה ככה.
ש. זה גורם לי ישר להתחיל לחשוב על לאה מהמקומות השליליים במקום לחשוב עליה…
ת. התלוננו על זה בתחילת הלימוד, בתחילת השנה, למה אנחנו מתחילים משם.. בסדר.. זה מתחיל משם, מה נעשה, התחלנו מאדם הראשון , זה מתחיל משם, התחלנו מההיסטוריה. אם היינו מתחילים משער הכוונות לא היינו מתחילים משם. שנה שעברה כשלמדנו לאה ורחל לא התחלנו משם. למדנו שנה שלמה על לאה ורחל ולא שמעת ממני על ההיסטוריה האחרת של לאה. לאה הייתה בעולם האצילות, גילוי עליון, גילויים נשמתיים, חצות לילה. פתאום הגענו להשנה וסיפור אחר לגמרי.. למה? כי התחלנו ללמוד לפי ההיסטוריה. התחלנו בבריאת העולם ואז התקדמנו. לכן לומדים הרבה שער הפסוקים השנה ולא שער הכוונות. זה בסוף משליך לתוך שערה כוונות, אבל אנחנו הרבה נלמד שער הפסוקים. אנחנו הולכים בעקבות התורה שבכתב השנה, איך האר”י לומד את התורה שבכתב.
שער הפסוקים – פרשת תשא – והסירתי את כפי וראית את אחורי:
עוד יש בזה בחי’ אחרת, מבחי’ השגתו, והיא מובנת עם מה שהודעתיך בפרשת עקב, בענין העגל, בפסוקים בעלותו ההרה וגו’, ואמחה את שמם. ושם ביארנו, כי היה רוצה הקב”ה לבטל ולמחות את רחל התחתונה, הנקרא שם כנודע, והם היו נאחזים בה, ולכן נקראת שמם, שהיא מתחת השמים, שהוא בסוף זעיר הנקרא שמים. ולבנות כל ההארות ההם למעלה, בלאה העליונה, שעומדת באחורי זעיר, למעלה מן החזה, כנגד הדעת דזעיר, ששם אחיזת משה ע”ה כנז”ל. ועי”כ ואעשך לגוי גדול וע”ש:
והנה אחר שמחל להם העון, ואמר סלחתי כדבריך, קיים גם את שתיהם, ולא מחה את רחל התחתונה, וגם את לאה העליונה, תקנה בבחי’ פרצוף כולל כל י”ס, אמנם נשארה באחוריו, ולא חזרה פב”פ עם זעיר, כנודע בפסוק ויקם מלך חדש, בדרוש ענין דור המדבר, שהיא לאה אשת יעקב וע”ש. וזש”ה וראית את אחורי, ואמרו רז”ל מלמד שהראהו קשר תפילין של ראש. וכבר הודעתיך בכמה מקומות, שזו היא לאה, העומדת באחורי הדעת, בבחי’ קשר תפילין של ראש דז”א, ושם נבנית בבחי’ אחור, וראית את אחורי ההם, איך נבנו ונעשו פרצוף גמור. אבל לא תוכל לראותה בזמן דור המדבר, בבחי’ פב”פ עם זעיר, וזהו ופני לא יראו:
והנה מלת וראית, ר”ל, כי הנה לאה אינה אב”א עמו, רק פנים באחור, כי פני לאה כנגד אחורי זעיר, כנז”ל בתחלת דרוש ב’, שבפסוק ויקם מלך חדש. ונמצא, כי פני לאה נראים באחורי זעיר וזש”ה וראית את אחורי, גם כוונתו יתברך להודיעו כי עד הבחינה ההיא בלבד היה יכול להשיג ולא גם באבא, וז”ש חז”ל כי משה זכה לבינה, והוא בחי’ לאה זו, הנעשת ממלכות דאימא, המתלבשת בדעת דז”א, כמבואר אצלינו במצות ולא ירבה לו נשים:
אז בואו ניקח את הקטע הזה וננסה להבין את המשמעות שלו בהקשר שלנו, בסיפור שלנו בחטא העגל. כמו שהתחלנו לדבר בפעם שעברה, בעצם בעקבות חטא העגל שנראה בהמשך מה קרה בו, הקב”ה רוצה להשמיד את כל העם היהודי כתיקון רחל בעצם, שזה מה שהאבות הקדושים באופן בסיסי יצרו. האבות הקדושים, שהם הלכו ובנו את אותו רצון לגלות את מלכות ה’ בארץ, שזו המלכות שמחוברת אל התפארת, ומחוברת אל החג”ת, והיא זו שבעצם נבנתה לעם שלם. בני יעקב יורדים למצרים, המלכות הזו מתפתחת לעם שלם, לא מסתפקת להיות מלכות שמחוברת לחג”ת כמו במצבי האבות שזה מצבי היניקה ומשם הולכים למצבי גדלות, היא גם זוכה להתמלאות מלאה של שישים ריבוא. עם שלם יוצא ממצרים, יש לו פרצוף שלם, הוא עומד על הנה”י, כורת ברית עם הקב”ה כהמשכת הנה”י לרגליים, ויש פה עם שלם, קומה שלמה שכורתת ברית עם הקב”ה.
ואז העם הזה מפר ברית והקב”ה רוצה להשמיד את רחל, לבטל את הגילוי הזה של המלכות שצומחת ומתגלה בארץ, מופיעה בתוך החיים הנפשיים, וליצור מחדש את העולם כבנוי ממלכות נשמתית. מלכות שצומחת מהנשמה. שזה תיקון פרצוף לאה, ואז בעצם לבטל במובן מסוים את קומת הנפש. להתחיל את החיים מקומת הרוח והנשמה, זהו , הרוח הנשמתית וזה, להיות בני עולם הבא. כל היכולת להיות בני העולם הזה תבוטל, טעות.. זה נורא, זה ממש לתהות על הראשונות באופן קשה מאוד.
משה רבנו מסרב, הוא לא מוכן, והוא מוסר את הנפש למען הקב”ה ואומר אני לא מוכן להיות זה שממנו יצמח- כי משה הוא פוטנציאל לצמיחה של מלכות לאתית, להצמיח את פרצוף לאה כעם שלם, וליצור ברית מחודשת עם העם שיצמח מלאה, עם העם שיצמח ממשה רבנו. להתחיל את כל המערכת מחדש, בעצם למחוק את ספר בראשית, להתחיל מחדש את כל הסיפור. משה רבנו מסרב, והקב”ה מקבל את בקשתו של משה להשאיר את רחל, וסלחתי כדברך, והוא לא מוחה את רחל התחתונה, אבל הוא גם נותן לו בכל אופן את לאה. הוא נותן לו בכל אופן את לאה העליונה, והוא כן מעצים ובונה עוד שפה נוספת בתוך העם היהודי. שפה נשמתית, לאתית, שעכשיו משה רבנו זוכה להארה מוגברת שלה בתוך החיים.
מכאן ואילך יש עכשיו שתי הנהגות שהולכות ביחד. הנהגה אחת היא הנהגה רחלית, שהייתה ונותרה, שהייתה עד עכשיו שפה מרכזית, אבל עכשיו התשנו קצת המינונים, כי השפה הלאתית הופכת להיות השפה שאיתה משה בעיקר מנהיג את עם ישראל. כי עכשיו בנקרת הצור משה אומר לקב”ה “אתה אמרת מצאת חן ואדעך בשם, ומבקש הראיני נא את כבודך, והקב”ה כורת איתו ברית מחודשת, וכל הסיפור שימשיך עכשיו הוא כבר יושב על השפות החדשות שנוצרו עכשיו למשה רבנו. השפות של לאה החדשה שמתפתחת פה, שהיא לא לאה של האבות הקדושים, לאה של להמשיך נשמות יהודיות בגוף ,בששת השבטים. פה זו לאה שהיא הנהגה, דרכי הנהגה, להמשיך דרכי הנהגה , דרכי הנהגה ותודעה שמונהגות בסוד העולם הבא בתוך העולם הזה.
ש. מאיפה מגיע הסירוב של משה?
ת. שאלה טובה קודם כל. חז”ל אומרים שאם האבות לא הצליחו מי אני עכשיו שתבנה עליי? למה שאני אסכים לכזו עסקה כאשר היו שלושת האבות לפניי והם לא הצליחו להעמיד עם, אז שאני לבד אעמיד עם?
ש. אז זה לא בא מהגנה על השפה הרחלית
ת. לפי חז”ל לא, לפחות לפי מה שציטטתי לא, לא אמרתי שזה כל מה שכתוב. אבל
ש. אם הוא מקבל בחינה של לאה ולא של רחל אז זה לא אותו חומר כבר
ת. נשארת רחל, אבל נוסף לה עוד נדבך
מהו אותו פרצוף לאה שנתקן בין השאר? זה גם קשר תפילין של ראש שדיברנו עליו בפעמים הקודמות, זו גם הברית המחודשת שמופיעה, ברית נקרת הצור. כל סיפור מעמד הר סיני חזור עכשיו עוד פעם, אבל הוא לא חזור עוד פעם כלפי עם ישראל בצורה גלויה, הוא בצעם חוזר עוד פעם בעיקר כלפי משה.
: (י) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה יְקֹוָק֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ:
אני עושה עמך ניסים ונפלאות. הנפלאות ביןה קב”ה למשה רבנו, התגלות נקרת הצור זו התגלות שהתגלתה למשה, הוא מגלה לו את הנהגת ה’ של שלוש עשרה מידות הרחמים. 13 מידות הרחמים הן בעצם עכשיו חלק מהתהליך הזה של וראית את אחורי ופניני לא יראו. אז אחורי ה’ עכשיו מופיעים בין השאר בהגלות של 13 מידות הרחמים. זה עוד נראה באר”י בהמשך ש13 מידות הרחמים קשורות באופן הדוק ועמוק לבחינת לאה. אחורי ה’, בהקשר הזה וראית אתא חורי ופניי לא יראו, תיקון האחוריים האלה של לאה שנתקנת בסוד קשר של תפילין של ראש, התיקון הזה שנתן פה אפשר לצייר אותו דרך קשר של תפילין של ראש, ה-ד’ של הראש זה דימוי אחד, ה-ד’ של הקשר של תפילין של ראש וכל מה שדיברנו על התנועה הזו של הדעת שבאחור, אבל יש פה גם שפה חדשה שנוצרת- שכל המקום הזה של אחורי ה’ הוא המקום של התגלות 13 מידות הרחמים. זה בפשט הפסוקים, הקב”ה מבטיח לו לראות אתא חורי ופניי לא יראו, ואז הקב” ה מגלה לו-” ויעבר ה’ על פניו ויקרא ה’ ה’ אל רחום וחנון”- זה חלק מהגילוי הזה של תיקון פרצוף לאה שמתגלה למשה רבנו.
אז זה גם משהו שצריכים עכשיו להבין על האיכות החדשה הזו, מה המשמעות הזו של גילוי 13 מידות הרחמים כגילוי פרצוף לאה. מהי ההנהגה והברית הזו שנכרתת בו? אנחנו קוראים 13 מישותה רחמים שהן הברית, הן הברית כרותה של 13 מידות הרחמים שלא שבה ריקם שהקב”ה מכיל אותנו וסולח לנו ומוחל לנו בזכות 13 מידות הרחמים. אז 13 מידות הרחמים מאפשרות לעם היהודי לעמוד, אבל הוא לא עומד מתוך השפה הרחלית אלא עומד מתוך השפה הרחלית. אז אני קצת רוצה לגעת בדבר הזה.
תלכו איתי לפתחי שיערים. אלו דברים פשוטים שכבר דיברנו עליהם הרבה פעמים אבל אולי סוף סוף נראה אותם ביחד, ואחר כך נחזור ונמשיך את המסע שלנו באר”י.
[ש. עד עכשיו אמרנו שלאה החיצונית זה רק אחורי אמא שנפלו, וזה לא כולם עלו, רק מלכויות של אחורי אמא עלו ורק מהם נבנתה לאה. עכשיו אנחנו מדברים שוב על מלכויות אבל מלכויות לאו דווקא של אחורי אמא שנפלו אלא מלכויות רגילות.
ת. מלכות אמא שנמצאת בעולם הפנימי, הנה”י שלה נכנסים בתוך המוחין דז”א, ומה עושה המלכות שלה? אין לה לתפקיד, למה היא משמשת? אז היא מוקרנת החוצה לאחורי אמא שמהווים לה גוף והיא מתגלה דרכם. ]
ספר כללים ראשונים – כלל לב :
לב) ענין שתי נוקבין לאה ורחל הוא, כי שני שרשים יש לישראל, א’ – שורש כללי לכל האומה, לרעים ולטובים, מצד היותם ישראל. ודבר זה משתרש בשרשים גבוהים בבחינת שרשי ההארות העליונות, שאינם עשויים אלא בשביל ישראל, וישראל הם השתלשלות מן האורות העליונים. אך אין עיקר ההנהגה תלויה בזה, ועל כן אין לשורש זה תולדות רבות, אע”פ שהוא ענין עיקרי וגבוה. אך יש שורש אחד לישראל לפי בחינת מעשיהם, והוא השורש שנופלים בו המצבים הרבים המתחלפים דכנסת ישראל. ותולדות השורש הזה רבות מאוד, שבזה תלויים כל המקרים המתחדשים בהנהגה, אם לטוב אם למוטב. וזה ענין לאה ורחל. לאה היא שורש ישראל, והיא גבוהה מאוד, שנעשית ממלכות אימא, והיא במקום המוחין. אך אין בה כל השינויים שיש לרחל, ואין הזיווג עמה עיקרי, אדרבא, היא עלמא דאתכסיא. אך רחל היא שורש התחתונים לפי ענין מעשיהם, המשתנית במצביה לכל התחלף ענין התחתונים בזכותם, ועיקר ההנהגה תלויה בה, והיא עקרת הבית, והזיווג העיקרי הוא בה. וחידוש ההשפעה צריך שיהיה בזיווג רחל, והעיקר בזיווג ישראל ורחל. אך השלמת ההשפעה בכל תנאיה נעשה בשאר זיווגי היום בזיווגי לאה:
בואו נחזור ונקרא מה שהוא מסביר. הוא אומר בגדול שיש לנו שתי בחינות בהנהגה בעם ישראל. הבחנה ראשונה בין לאה לרחל שהרמח”ל עושה- לאה שייכת להנהגה באמת מיוחדת לעם ישראל. כמו שכתוב בפסוק-
י) וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֣ה אָנֹכִי֘ כֹּרֵ֣ת בְּרִית֒ נֶ֤גֶד כָּֽל־עַמְּךָ֙ אֶעֱשֶׂ֣ה נִפְלָאֹ֔ת אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־נִבְרְא֥וּ בְכָל־הָאָ֖רֶץ וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וּבְכָל־הַגּוֹיִ֑ם וְרָאָ֣ה כָל־הָ֠עָם אֲשֶׁר־אַתָּ֨ה בְקִרְבּ֜וֹ אֶת־מַעֲשֵׂ֤ה יְקֹוָק֙ כִּֽי־נוֹרָ֣א ה֔וּא אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֥ה עִמָּֽךְ:
יש פה משהו שלא מתגלה באנושות בכללותה. מה שאני הולך לעשות עכשיו זה סיפור ישראלי, זה סיפור יהודי. משה גם ביקש את זה קודם- ונפלינו אני ועמך. אז המקום שעם ישראל נפלא, שמתגלית הנהגה אחרת, הנהגה שלא דומה להנהגה הכללית של הקב”ה כז”א שמנהיג את העולם- זה פה. אם ההנהגה האוניברסלית מבחינתה רמח”ל היא הנהגת הז”א, הנהגת המשפט, בלאה מתגלה סוג הנהגה אחרת, שיש לנו פרוטקציות.. כמו שחז”ל אומרים שאמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה- אתה אמרת שלא יישא פנים ולא ייקח שוחד וכתוב ויישא ה’ פניו אליך. איך אתה נושא פנים לעם ישראל? המלאכים מקטרים שאתה לא מתנהג עם העם היהודי על פי אמות המידה של הז”א, אמות המידה של הנהגת המשפט. אז החרידה הבסיסית ביותר מהנהגות המשפט היא 13 מישות הרחמים בתורה. כי שם הקב”ה אומר- וחנותי את אשר אחון- אף על פי שאינו כדאי, וריחמתי את אשר ארחם- אף על פי שאינו כדאי. הקב”ה מבטיח שהוא אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון וחטאה ונקה. הקב”ה נושא עוון, נושא חטא, מנקה.. הוא מוחל וסולח, והוא מבטיח הכלה ורחמים. זו לא בדיוק השפה של תורה שבכתב. השפה של תורה שבכתב היא השפה של שכר ועונש. אז יש פה בעצם חריגה ממערכת הנהגה עיקרית של יחסי ז”א ונוקביה, דהיינו ז”א ורחל, שכמו שנראה- ההנהגה הבסיסית של רחל שהיא גם שייכת לכל ההוויה ולכל הנבראים, היא לא ייחודית לעם היהודי בבסיסה, כי רחל מכילה את כל עולמות הביע”, ורחל מכילה את כל דיוקנא דאדם אם תזכרו בשמועה שנייה, ולכן הנהגת המשפט והנהגת בראיית העולם בסוד הנהגת המשפט זה חוק אוניברסלי שבו יש שכר ועונש. תקראו לזה שכר ועונש, תקראו לזה קרמה.. אבל יש לעם היהודי הנהגה אחרת. אז הנהגת הבחירה החופשית היא ברחל כמו שהרמח”ל מסביר, שעיקר ההנהגה של עם ישראל לפי מעשיהם, ” אך רחל היא שורש התחתונים לפי ענין מעשיהם”- מה שאתה עושה זה מה שאתה מקבל, השתקפות. זה הסוד הבסיסי של הדדיות זוגית, שהיא תיקון רחל והז”א, וזה עיקריות ההנהגה, הנהגה של שכר ועונש ובחירה חופשית, בזה העולם נברא.
אבל יש גם הנהגה אחרת, והיא ההנהגה האלתית, שאהבו אותה בחסידות, שהיא סיפור לפנים משורת הדין במובן מסוים, יש בה צד שהיא לפנים משורת הדין מצד הנהגת השכר והעונש, אבל יכול להיות שיהיה לה גם צדדים אחרים, צדדים מורכבים יותר, שהיא גם לא הנהגה של העולם הזה אז גם יכול להיות שתפגוש שם צדדים קשים יותר, שהקב”ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה. אם אתה נמצא במרחב הלאתי לא בהכרח שזה יעבוד רק בקטע של ההכלה האינסופית.
ש. גם הסתר פנים זה שם? הסתר אסתיר פניי?
ת. לא, זה לא קשור להסתר פנים, זה ההיפך. שגם כשיש הסתר פנים , וגם כשלא מגיע לנו, וגם כשאנחנו לא- זה מה שאנחנו אומרים בתחנון- בוא תיתן לנו בזכות 13 מידות הרחמים. זו ההנהגה האלוקית שהיא חורגת מהז”א, זו החריגה מהנהגת התורה.
אז יש לזה שני אספקטים. אם לא היינו לומדים עכשיו את הדרוש שלנו, אז הייתי בא ומסביר לכם מאיפה זה הגיע, מה קורה פה עכשיו? התשובה היא שהקב”ה גילה למשה את הארות האריך. זה מה שלכאורה הייתי צריך להגיד. שזה מה 13 מידות הרחמים? הדיקנא של אריך אנפין. י”ג מידות הרחמים שנמשכו והאירו בז”א וחשפו איזה רובד גבוה יותר, רובד אריכאי בתוך העולם של הז”א. אבל כדאי שלא נלך עם זה עד הסוף אז כתוב ונקה לא ינקה, הקב”ה בסוף יתחשבן איתך, חכה חכה, אריך אפיה וגווי דיליה(?) אבל חז”ל עצרו באמצע המשפט, “ונקה”, עד כאן שלוש עשרה מידות הרחמים, “לא ינקה”- זה כבר ז”א, חזרנו לז”א שהוא מלביש בתוכו את אריך אנפין.
אז זה הפשט מצד הפרצופים של הז”א מה קורה פה עכשיו , מה מופיע פה. כביכול מופיע פה משהו שהוא עליון מאוד, כמו שהרמח”ל אומר-
ודבר זה משתרש בשרשים גבוהים בבחינת שרשי ההארות העליונות, שאינם עשויים אלא בשביל ישראל, וישראל הם השתלשלות מן האורות העליונים.
שזה הבחינות האריכאיות של המציאות, גילויים מאוד עליונים, לא מצד הז”א, זה באמת גילויי אריך, הם נמצאים ב13 מידות הרחמים. מצד שני- כמו שאתם רואים עכשיו, אנחנו בעצם מבינים שזה לא רק נשאר כגילוי אריך- איך הקב”ה מנהיג את עולמו- אם הוא מנהיג את עולמו בסוד המפשט או בסוד הנהגת הייחוד. זה לא נגמר שם, זה איזה בית ישראל, זה בעצם גם יוצר את הזהות שלנו- האם הזהות שלנו היא אנשי רחל, אנשי בחירה חופשית, וחיים בעולם של בירה חופשית, עולם של שכר ועונש, וזה הסיפור שלנו, או שיש בתוכנו סגולה, שזה חשף את הסגולה היהודית, יש בנו איזו שייכות לקב”ה שישראל אף על פי שחטא – ישראל הוא. באמת הסיפור שלנו לא מתחיל ונגמר בבחירה חופשית, והערך שלנו לא נמדד רק על פי העשייה שלנו, יש לנו איזה ערך עצמי ושייכות עצמית בה’ יתברך שהיא בעצם נחשפת פה עכשיו. זה גם אומר משהו על מי אנחנו כעם ישראל, מי אנחנו כיהודים, מה זה להיות יהודי. זה מה שהוא מסביר פה עכשיו:
כי שני שרשים יש לישראל, א’ – שורש כללי לכל האומה, לרעים ולטובים, מצד היותם ישראל.
פה אתם יכולים לראות את ההקבלה החזקה שעושה הרמח”ל בין לאה לישראל. אתם זוכרים- מעל לחזה נמצאים ישראל ולאה ומתח לחזה ונמצאים יעקב ורחל. אז ישראל ולאה- לאה היא בצעם מקבילה לישראל מצד זה שהיא באמת מגלה את נשמות ישראל שנמצאות פה בבחינת העולם הבא שמחוברים להנהגות עליונות, פה להנהגות של האריך שמאירות פה, ומגלות בחינה של שייכות עצמית שלנו כיהודים לה’ יתברך שהיא מעבר למה אנחנו עושים.
פה אוחזות הקליפות.. זה לטוב ולרע, אתם יכולים עכשיו להגיד- אני יהודי, מחובר לה’ יתברך תמיד, לא משנה מה אני אעשה ומה אני לא אעשה, אתם יכולים לראות איך הדבר הזה יכול להיות גם בעייתי. יש גם בחינה אחרת שיבואו יהודים וימשיכו מזה שפע לקליפות ויגידו לאומות העולם- חבר’ה, אתם גם יהודים, אתם גם כנסת ישראל. עזבו אותם תורה ומצוות, העיקר זה האמונה, והדבקות, וחיבור שורשי ועצמי לקב”ה, ובזה הגאולה , לא צריכים בעצם לעשות שום דבר, רק להאמין וזהו, להאמין ולהיות שייך בעצם לשורש, וזהו. ולקצץ את החיבור שבין הז”א לאריך אנפין, ולקצץ את החיבור של רחל ולאה. לייצר את היהדות שברוח ולוותר על היהדות שבבשר. ואז לאה הפכה ללילית ונשפע שפע לחיצונים ונוצרה מזה נצרות שהיא בעצם לא סיפור גויי- הגויים לא חשבו על הקונספט הזה. זה קונספט של יהודים שלקחו שפע עם חרובן המקדש, לקחו שפע מהקדושה והמשיכו אותו לקליפות ועשו מזה צימע’ס, ועל זה הם חיות. זה לא אלילות, זה לא מגיע מהמקום של האלילות. זה מגיע מהמקום של המשכה מבחינת ישראל לאומות העולם. ואז נוצר מצב אבסורדי שאנחנו מחזיקים בבחירה החופשית במחויבות תורה ומצוות ומתייבשים על זה כמו שהמדרש אומר- עליך הורגנו כל היום, והגויים הם אוחזים להם בעקבי לאה שיורדים ומשפיעים שפע לחיצונים. זה עשיו, יהודי מומר כמו שחז”ל אמרו, כמו שהזוהר אומר.
ש. זה מקביל להנהגת הייחוד והמשפט התנועות האלה?
ת. זה מקביל להנהגת הייחוד, אבל כמוש אתה רואה הפלטפורמה הבסיסית לקבל את הנהגת הייחוד עכשיו זו לא רחל, כי רחל לא מגיע לה הנהגת הייחוד עכשיו, היא בעולם של בחירה חופשית, היא באחור, היא אולי אפילו בגלות, לא מגיעה לה הארת הייחוד, היא לא במצב של ייחוד. אם היא הייתה עכשיו בזמן ביהמ”ק, היה תיקון רחל, פנים בפנים עם הז”א, אור האריך היה מאיר בז”א, מאיר לרחל, ברכת כהנים- ייחודים בתוך ביהמ”ק, הכהן הגדול מברך את העם, היה אור פני ה’ מאירים באור של ייחוד, פה, ברחל. אבל מה לעשות נעבך שרחל לא שם, או שהיא באחור או שהיא בגלות, ונעבך מצד מעשינו אין לנו יכולת להסתכל בקב”ה בפנים בכלל, אז מה אנחנו עושים עכשיו? אז מה אנחנו עושים? הולכים להגיד בתחנון , אחרי שסיימנו להבין שאנחנו לא יכולים לעמוד לפני ה’ מה אנחנו אומרים? מתחילים להגיד 13 מידות הרחמים. אז רחל במצב עכשיו רחל לא זוכה לבנות את עצמה. הבניין המתוקן של רחל זה שהיא עומדת במשפט, יוצרת מערכת יחסים מתוקנת, ובאה מתוך זה למערכות של ייחוד. אם אני מצליח ליצור זוגיות מתוקנת לצורך העניין עם אשתי שתחיה, אז בהנהגת המשפט אנחנו בסדר אחד עם השני, יש הדדיות זוגית תקינה, אין תלונות בגדול , ברמת האחור באחור עברנו את זה בשלום, אין תלונות, אני בסדר איתה, היא בסדר איתי, את שלב האחור סיימנו, הנהגת המפשט הדתית, את ההתחשבנויות הזוגיות סיימנו להיום, מזל טוב. זה משחרר משהו לשפה חדשה, לשפה של פנים, להארת פנים, ליכולת להגיע לקשר ממקום של ייחוד, לא ממקום של העמדת המשפט של אחוריים. ליצור מפגש של הרמוניה שהוא גם סוג של הנהגת התפארת. בתוך ההרמוניה הזו מאיר אור של ייחוד, אור של פנים, אור של אריך אנפין שמאיר בז”א שממשיך את זה למלכות. אבל מה קורה אם אנחנו לא בסדר אחד עם השני? עדיין יכול להיות שהיא תסלח לי בגלל הנהגת האריך, שיש שייכות עצמית, והכלה של הקשר, שהיא מגיעה ממקום של לאה, לא ממקום של רחל. אז זה מה שיחזיק את הקשר עכשיו, המקום הלאתי, לא המקום הרחלי, והמקום האריכאי שמאיר בלאה , שמשה רבנו מחזיק לנו את האור הזה.
אז אותו דבר עם ילדים- הורים וילדים יכולים להיות בנהגת הז”א כי מה לעשות, צריך לחנך ואתם, להתחשבן איתם, אבל בסוף- לפעמים גם כשאתה עצבני וכועס והילד לא מתנהג כמו שאת הרוצה- יכול להיות שההכלה שלו תהיה מצד לאה, לא מצד רחל. יש לך איזו נשיאת חן כלפיו, יש לך איזו אריכות אפיים כלפיו, בסוף בעתיד יהיה בסדר, הוא יהיה ילד טוב. זה על חשבון העתיד, בסוף יהיו נכדים.. על חשבון העתיד אריך אנפין מוכן להאיר בתוך ייחוד ישראל ולאה ולהאיר פנים עכשיו לילד, אבל זה לא מגיע בזכות העולם הבחירי, בזכות מעשיו, בזכות העכשיו. זה מגיע בכוח הארות העתיד, בבחינת עולם הבא, והנהגות הייחוד שמאירות שם וממשיכות לקיים הארה לעולם הזה שכשלעצמו הוא לא שם, הוא נפול.
אתם יכולים להבין בהקשר הזה באיזה מובן לאה היא מרחב ההכלה. במקום פה, שהמתגלה עכשיו, של 13 מידות הרחמים, לאה היא גם מרחב ההכלה. היא לא תמיד ככה, היא יכולה להיות מאוד קשה, מאוד ביקורתית, מאוד מתחשבנת כי האחוריים של אמא שיש לה כל הזמן מה הלגיד על הילדים.
ש. זה לא רק שלב חדש זה חלק ממה שהרב דיבר עד עכשיו על לאה.
ת. בסדר, כי זו הבחינה הפנימית. אם זה רק אחורי אמא בבחינת דין, אחורי אמא שזה הדינים של אמא, בבחינת אחור ולא בבחינת פנים, אז זה ביקורת בלתי פוסקת על הילדים שלה, ארץ אוכלת יושביה, ילדה אותם ועכשיו רוצה לאכול אותם בלי מלח. אבל אם אתה מדבר על זה מהמקום של ההארות הפנימיות, מהמקום שזה משה רבנו מביא את זה לשם, אז מאיר פה במקום של הקשר של תפילין של ראש כהארות של קוצא של אריך שמכה פה, אתה רואה איך נפתח פה מרחב עמוק יותר של הארה שבעצם יש פה הארת פנים במובן מסוים. למרות שכתוב פה וראית את אחוריי, האחוריים האלה יש בהם אור עליון שאמור להאיר בכלל אור של פנים, זה הסוד של משה.
אני אגיד עוד פעם- זו לא לאה של יעקב אבינו, זו לא לאה של פרשת ויצא. זו לאה של משה רבנו, זה עוד שלב בהיסטוריה, לכן אנחנו לומדים את זה שלב שלב. לאה פה היא לאה של אחורי אמא, היא לאה של יעקב ולאה של אחורי אמא, לאה של יעקב שתהיה בסוד שם אלוקים אפילו, לא נכנסו לזה, יכולה להיות אפילו לאה שיש בה בחינות של קטנות, שהיא בעצם שמות אלוקים בכלל, שהיא בסוף קשורה לבניין של הטבע של העם היהודי, של הנשמות של העם היהודי, של הקיום הבסיסי של העם היהודי. זו לא לאה של תורה, זו לא לאה של מוחין, זו לא הנהגה של דרך ה’ , זו לא הנהגה של ברית. יש פה כריתת ברית שנכרתת של הארת ייחוד, של הכלה, של אריכאיות שמופיעה, אלו בחינות פנימיות, זה לא בחינות- זו לא הלאה שדיברנו עליה עד עכשיו.
מה שאתם צריכים להבין שעם תהליכי ההיסטוריה, זה בעצם מה שהאר”י מסביר לכם, במסע שמבריאת העולם הלאה לתוך ההיסטוריה, הדמויות הלאתיות הולכות ומתעמקות ונוספים עוד רבדים, עוד שכבות, עוד עומקים שמאפשרים לחשוף עוד דברים שלא בהכרח היינו מתחילים משם- התחלנו בכלל בלילית, התחלנו בכלל במקום אחר. אבל יש קשר ביניהם- יבואו יום אחד וייקחו את האורות האלה וישפיעו אותם חלילה וייהפכו אותם להיות צימעס’. אז נכון, אתם צריכים להבין את המסע הזה. מה הקשר בין האלמנטים האלה.
מה הקשר בין האלמנטים האלה? מה דיברנו פעם שעברה על העור והעצם? שהעור הוא רפלקציה שמוליכה אותי לעצם. אז מה העצם פה? ישראל. מה זה העצמי שלי כישראל? שאני חלק אלוקה ממעל. אז דווקא העור ששולח אותי אל העצם הוא שולח אותי לסגולה, לא לבחירה. הבחירה היא מתחלפת, הבחירה היא חייה בחיים, אבל מי אני בעצם? יהודי, איש יהודי. מה אני בעצם כאיש יהודי? שייכות עצמית לה’ יתברך, זה מה שנחשף פה, זה מה שהעור שולח לעצם. אז בלאה זה עוד לא נחשף, אבל עכשיו משה רבנו פותח את זה. מה זה אותו עצם? אז העצם עד עכשיו היה תקוע בעצמי, רוצה חיבור עצמי, רוצה חיבור אינטימי. עכשיו מה נחשף פה בשכבת העצם? החלק אלוקה ממעל, השייכות העצמית שלי בה’ יתברך, שלכן הקב”ה אומר בעצם יש לכם שייכות עצמית אליי ובגלל זה אני מוחל וסולח לכל עוונותיכם ומעביר כל פשעיכם כי יש לי שייכות עצמית אליכם, יחדיה לייחדך.
ש. למה זה יוצא משיפוטיות קשה?
ת. פה לא, פה לא בהכרח. זו הנקודה. וקדם כל תבין דבר פשוט, שזה שכבות. אם הפרצופים נמצאים במוחין דקטנות בעולם היצירה או בעולמות הנפולים של הבי”ע, אז איזו לאה תראה? ביקורתית, אחורי אמא, אולי אפילו בכלל שכבכות ליליתיות בצורה יותר מוגברת. ככל שתיכנסו לשכבות יותר פנימיות, ככל שיופיעו יותר מוחין- אז יש סיכוי שנראה הארות פנימיות יותר של הסיפור וגם השכבות האלה יקרינו כבר משהו אחר. אותה שכבת עצם, אותה שכבת עור, לא תופיע כמו בתקופת אדה”ר, לא תופיע כמו בתקופת האבות, תקופת יעקב, היא כבר תופיע ברובד אחר, ברובד פנימי יותר. מה שמשה פתח עם ציפורה. מה שמשה פתח עם כלת משה, שזה בחינות פנימיות יותר, עמוקות יותר, של מה טמון במסע הלאתי.
ש. אפשר לומר זה שני צדדים של אותו מטבע- השייכות העצמית שלא תלויה ברצון שלך יכולה גם לשאוב אותך כמו שאתה רוצה להתחבר אליה אחרי שנפלת לעולמות גם אם אתה לא רוצה להתחבר עכשיו. אתה רוצה להיות חילוני, מה אתה כל הזמן צועק עליו שאתה מחלל שבת? תעזוב אותי, אני רוצה לחלל שבת! אבל לא, אתה לא יכול לשחרר, זה בא וזה יכנס בך, זה תמיד נמצא שם, זה תמיד מרחף, זה לא משחרר אותך, ולא מאפשר לך איזה מקום של חופש שאם אני רוצה להתרחק אז גם מתרחקים ממני. זהו, זה הגורל שלי, וזהו, אין לי את היכולת בחירה. זה שנלקחת ממני יכולת הבחירה זה מאוד הצד הקשה הלאתי שהוא גם לא נותן לנשום.
ת. יש לזה עוד בחינות, אבל אני מסכים לגמרי.
ש. כשיוצאים מההנהגה של השכר ועונש אז זה גם מה שאמרנו מסוכן, כי יכול להיות שעם ישראל יקיים מצוות אבל עדיין יהיה חורבן, תהיה שואה, כי יש הנהגת הייחוד שמסתכלת לעולם הבא וגם אם זה לא הגיוני עכשיו מבחינת שכר ועונש– וזה הצד הלאתי הדיני גם.
ת. זה יכול להיות צד לאתי אבל זה גם יכול להיות צד אריכאי. אריך אנפין אומר אני מנהיג את העולם , הז”א עכשיו מבחנתי בדורמיטא, וזהו, הנהגת הייחוד. לא בהכרח שאני צריך בשביל זה אתה שפה של לאה.
מה שאני מנסה להסביר לכם זה שאת הרעיון הזה של 13 מידות הרחמים יכולתי להסביר כנהגת אריך אנפין שמאירה בז”א. מה שאמרת שהקב”ה יכול להגיד לא מעניין אותי בחירה חופשית אני עושה מה שאני רוצה- אני אני ואין עליון מלבדי- זה יכול להיות הארת אריך אנפין שמאירה ומנהיגה את העולם לא לפי הז”א, או הז”א בטל אליה והיא פועלת. מה שאנחנו רוצים להוסיף פה ומה שבעצם מתווסף פה באר”י זה לומר תמיד יש לזה זיקה לאיזו הבנה חדשה על מי אתה בכלל, יש פה משהו שמאיר לנוקבא, בונה נוקבא אחרת, ממילא בונה זהות אחרת בעם היהודי. בונה את סגולת ישראל במובן מסוים על פי הרמח”ל, וחושף משהו עלינו. 13 מידות הרחמים גם אומרות לנו משהו על עצמנו. מתי שיא ההתגלות של 13 מידות הרחמים? הרי זה מתחיל באלול, חטא העגל, אז זה מתחיל, וזה 40 יום עד יוה”כ. אז כל ההנהגה הזו של 13 מידות הרחמים- תחשוב עכשיו איך היא מתנקזת ליוה”כ. ביוה”כ יש גילוי מסוים של מי אנחנו , לפני ה’ תטהרו- שבסוף בעומק בעומק החטא לא נוגע בנקודות הפנימיות שלנו, העצמיות שלנו. הוא נוגע בבחירות שלנו, נוגע במוחין שלנו, נוגע בלבושים שלנו- אבל הוא לא נוגע בנקודות העצמיות שלנו כביכול. אז באספקט הזה, אפשר לקרוא את זה בדרכים שונות. אפשר לקרוא את זה כעליית המלכות לבינה, שזה עיקר דרושי יוה”כ. אבל בעצם לפי הדרוש שלנו- מה זה יוה”כ? תיקון פרצוף לאה בשלמותו. גילוי בחינת 13 מידות הרמים שמאירו לנשמות ישראל ואומרות לנו הקב”ה סולח ומוחל ונושא עוון. למה? כי בעומק אתם שייכים בשייכות עצמית
אתם יכולים להבין שמצד אחד יש פה הארת פנים והארת ייחוד, ומצד שיניה אי בבחינת אחוריים. הקב”ה לא אומר לנו – אתם שייכים לי שייכות עצמית. מה הוא אומר לנו? אני מרחם, אני מוחל, אני סולח, אני נושא את העוונות שלכם, את החטאים שלכם. אתם באמת מעצבנים נורא אבל אני אוהב אתכם בכל אופן.
ש. עשה למענך ולא למעננו-
ת. אנחנו בטלים, זו גם בחינה. זה גם משתקף דרך החטאים. מתי האבא מגלה לילד שלו שהוא במאת- כשהילד שלו עושה שטויות ובכל זאת הוא מכיל אותו. אז ראית את אחוריי ופניי לא ייראו- הקב”ה מתגלה לנו, הגילוי של הברית לא מתגלה דרך פנים, היא מתגלה דרך אחור. אנחנו זה מאיר לנו את הפנים, כי אנחנו חווים דרך זה את השייכות ואת האמון של הקב”ה בנו ואת השייכות שלנו אליו, אבל בסוף זה מאיר בבחינת אחור, לא בבחינת פנים.
ש. החטאים לא הופכים להיות זכויות.
ת. גם אם החטאים יהפכו להיות זכויות זו לא הנקודה. זה לא נחשף בסיטואציה חיובית כמו בית מקדש, הארת פנים, כמו שדיברתי קודם על הקשר, שהקשר בנוי טוב מבחינת אחור, בנוי טוב מבחינת פנים, ויש הדדיות, ויש שמחה ויש נוכחות מתוקנות של הקשר, של הסיפור, ואז מאיר אור האריך בבחינת ברכת כהנים וייחודי הפנים של שים שלום , ויש שלום. פה זה לא מה שקורה. גם אין בחירה, וגם זה נחשף ומתגלה דרך החטאים. תחשבו מה קורה ביוה”כ. לא כולם חווים את גילוי השייכות העצמית בה’, חווים את זה שהם ישובים ומתוודים, ועוד מתוודים, ועוד מתוודים, הכי הרבה אחוריים שאפשר, מביאים את כל השברים שלנו, את כל האחוריים שלנו, ועושים מזה פנים. זה מה שהאר”י מסביר פה- וראית את אחוריי. תראה את האחוריים שלי, בהקשר הזה לאה כאחוריים שלי, שהיא נתקנת בבחינת פנים מצד עצמה, היא עומדת פניה אל הז”א, ואתה יכול לראות אותה, אתה יכול להשיג אותה, אתה יכול לראות את ההארה שמשתקפת דרך האחור האלה. אז דר החוויה שלנו דרך כל הווידויים אנחנו לומדים משהו על השייכות העצמית שלנו שישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. אבל גם זה לא לדמנו אלא דרך המשפט של ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא. זה לא התגלה בבחינת הארת הפנים של השייכות העצמית, זה התגלה דרך לדבר על החטאים של היהודי למדנו משהו בסגולת ישראל. אז זה מתגלה בבחינת וראית את אחוריי ופניי לא ייראו, ככה זה נחשף, זה חלק מהסיפור.
ש. אם החטאים יהפכו לזכויות זה תהליך אחר לגמרי, זה תהליך של פנים בעצם.
ת. לא בהכרח, כי גם אם החטאים יהפכו לזכויות הם לא הגלו אלא דרך חטאים. לא דיברנו על זה אלא דר השפה של החטא. הדבר הזה לא התגלה באופן ישיר ועצמי. לא משם התחלנו. רחל שהיא באה להארת פנים בפנים ואור האריך מאיר- זה כי היא באה להארת פנים בפנים, מתוקנת, מאירה, חיובית, יש פנים בפנים, יש אור ייחוד. פה איך אנחנו מגיעים? היום הכי קדוש בשנה, עם האור הכי גבוה שיש, אנחנו מגיעים אליו- על הפנים, עם כל האחוריים, על כל הווידויים. יש תסכול, יש דיסוננס, בין האור שמאיר עכשיו לשפה שאנחנו מביאים איתנו, שהיא שפת אחור.
ש. אבל במקדש ביוה”כ זה היה ייחדו של רחל, של פנים בפנים, זה לא היה מתוך החטאים.
ת. לא לא לא , אל תעשו בלגן. גם במקדש ביוה”כ לא היה ייחוד , לרחל אין ייחוד ביוה”כ, אסור בתשמיש המיטה, אין ייחוד ברחל. לכן מצד רחל ביוה”כ אין ייחוד. ליוה”כ יש שני מסלולים- המסלול הרחלי והמסלול הלאתי. המסלול הרחלי עובד כך: יש לנו את רחל שזה הגוף, והוא מושבת, חמישה עינויים. מה עושים לו? מעלים אותו לאמא. זו עליית המלכות לבינה. פה הוא נטהר לפני ה’, הוא טובל במקווה של אמא. הוא ואמא עולים לאריך – מתי? בנעילה. אור הייחוד מאיר בנשמה, מאיר במלכות, בנפש, והנפש עולה לשורשה ומאיר בה אור הייחוד, אבל אין שום ייחוד בינה לבין הז”א. אבל יש עוד מסלול ליוה”כ. מה המסלול השני? שלאה מתייחדת עם הז”א לאורך התפילות של יוה”כ. מראש השנה עד שמיני עצרת ולא כולל כל הימים האלה מי מתייחד? לאה או עם ישראל או עם יעקב. ביוה”כ לאה מתייחדת עם הז”א. אבל אסור בתשמיש המיטה- מה התשובה? הייחוד של לאה הוא ייחוד הלב, הוא ייחוד הדעת, הוא לא ייחדו של הגופא, הוא ייחוד של הנשמתא, הוא מעל החזה. לכן יש ייחוד ביוה”כ מבחינת לאה ואין ייחוד ביוה”כ מבחינת רחל. אז כל פעם שהתפללתם תפילת ערבית, שחרית, מוסף, מנחה, נעילה – הגעתם לברכת שים שלום, היה ייחוד- מי התייחד? רחל לא מתייחדים עם הז”א, יש לה מסלול אחר, מסלול מלכות-אמא-אריך. אז מי מתייחדת? מה כיוונתם? לאה, לאה מתייחדת עם הז”א ביוה”כ. מה הייחוד שלה? הייחוד שמגיע דרך השפה הזו. אחרי תפילת שמונה עשרה התחלנו לעבור לאשמנו חטאנו עווינו בגדנו, ו13 מידות הרחמים, שזה הייחודים של לאה. לאה מתייחדת בויעבור ה’ על פניו, אז היא מתייחדת עם הז”א. אז הייחוד נעשה בשפת אחור במובן מסוים.
צריך עוד לעיין בזה, יכול להיות שנגלה דברים נוספים שלא דיברנו עליהם עכשיו. אבל רק תבינו בהקשר הזה שיש שתי קומות לעם היהודי ביוה”כ. יש את הקומה הרחלית, שעוברת את מה שעוברת, וגם בביהמ”ק זה היה ככה. ויש את הקומה הלאתית שמאפשרת לנו כמו שדיברנו כבר כמה פעמים שכשאין רחל אז לאה נכנסת. מאפשרת לגלות את הבחינה של סגולת ישראל שגם בתוך החטא יכולה לעמוד לפני ה’.
13 מידות הרחמים זה סוג של ברית שנוצרת ביוה”כ, שחושפת את הקשר בינינו לבין ה’, את הייחוד, את היכולת שלנו לעמוד מולו. אבל איך אנחנו עומדים מולו? דרך זה שאנחנו אומרים אין אחנו עזי פנים וקשי עורף לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו. כי לאה כשהיא פה היא בטוחה שהיא צדיק, שהיא צודקת, היא בטוחה בעצמה, יש לה כל מיני מחשבות על מה היא חושבת על מה שהקב”ה רוצה, היא לא מקשיבה, עושה מה שבא לה. זה החוצפה שלנו, הקב”ה אמר משהו מסוים, אבל מצד נשמות ישראל שיש להם שייכות עצמית וביטחון עצמי בעצם, האותנטיות הפנימית שלי זה לא מה שהיא אומרת שצריך לעשות. זו הלאתיות שהופכת להיות למקום של חירות, חירות שלא מקשיבה, שמורדת בקשר, מורדת בחיבור, ולא מקשיבה לתורה ומצוות, כי לה יש איזה גילוי נשמתי עצמי שיש לה סיפור משלה, היא לא..
ש. זה המקום שמשה סירב, שהוא אמר לא, אני לא מוכן–
ת. לא יודע, לא התכוונתי להגיד את זה, התכוונתי להגיד משהו אחר. זו הצעה מעניינת, צריך לחשוב על זה..
יש בחינה שאין אנחנו יכולים לומר לפניך צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל חטאנו, עווינו- זה תיקן בעצם של פרצוף לאה שבא לקשר.
אני רוצה להגיד משהו נוסף.
ש. זה מנציח את הדיכוטומיה בין שניהם. בסוף מה שנדרש זה התיקון של רחל, וגם כל הכוונות שלנו ביום הכיפורים מצליחים לכוון ונמצאים ברמה של לאה, הנשמתית הלאתית, אבל תכלס צריך לתקן בסופו של דבר במציאות.
ת. התיקון במציאות שזה פנים בפנים, שאור האריך יאיר בפנים בפנים ולאה תיספג לתוך רחל- אז השייכות העצמית תהיה רחלית, כמו ברכת כהנים, שאנחנו עומדים פנים מול פנים מול ה’ יתברך בברית ובגילוי פנים של יאר ה’ פניו אליך, שה’ מאיר לנו פנים והוא אוהב אותנו אהבה עצמית בתוך החיים- זה תיקון רחל.
ש. אבל זה מתרגם באופן אוטומטי לזה שהמעשים נעשים יותר מתוקנים? זה שאנחנו עמדים פנים בפנים- זהו, סידרנו את העניין?
ת. לא, זה יבנה אחרי שנתקן. רחל תתקן אחרי שנתקן את המעשים שלנו, אז תוכל להיפתח עוד שכבה יותר עמוקה בתוך החיים הרחליים של עמידה פנים בפנים מול ה’ יתברך ושייכות עצמית שאוספת את החיים להיות שייכות עצמית לפני ה’, אבל זה פה, וה’ מאיר לנו פנים פה, בתוך העולם הזה.
ש. זה כן קורה ביוה”כ?
ת. זה לא קורה ביוה”כ.
ש. זה תולדה של הדבר הזה?
ת. זה בזכות יוה”כ מתאפשר בשאר השנה לצורך העניין. ביוה”כ אין תיקון רחל, אין ייחוד רחל.
ש. איפה זה קורה בעולם הזה?
ת. כשביהמ”ק היה קיים זה היה קיים. היום אולי בשבת משהו מזה מופיע, במוסף. אנחנו נלמד את זה בהמשך, לא בטוח שזה יקרה השנה, אבל נראה את זה בהמשך, נתחיל להיכנס לשער הכוונות ונראה איך כל המבנים האלה עובדים בתוך התפילה, אתם תראו את המורכבות של תפילת שחרית, שהיא גם מחזיקה ייחודי יעקב ורחל אבל גם היא מוסיפה שכבה של ייחודי ישראל ולאה מעל ייחודי יעקב ורחל שהם משלימים את הקשר הרחלי שחסר.
תניחו לזה, עוד נגיע לזה. אנחנו בינתיים אני משתדל ללכת איתכם בקצב ההיסטורי. אז ברהמה היסטורית בגדול זה בית מקדש, זה החיים של בית מקדש, שם היה עיקר הסיפור מבחינת ההיסטוריה. בתקופות הגלות זה לא מה שעובד, כמו שלמדנו. יש ייחודי יעקב ורחל, ויש ייחודי ישראל ולאה, ויש ייחודי יעקב ולאה, ורוב הייחודים הם ייחודי לאה. ביוה”כ הייחודים הם ייחודי לאה, אין ייחודי רחל. בראש השנה לאה נתקנת, אין ייחודי רחל. לרחל לוקח הרבה מאוד זמן, בסוד הבינוניים, להם לקוח הרבה זמן להיתקן, רק בשמיני עצרת יכולה לבוא לייחוד. זה יותר מורכב ממה שאמרתי, אבל תצטרכו לחכות בסבלנות. דוד המלך מה הוא היה, רחל או לאה? גם וגם, מורכב.. הוא בונה את ירושלים, בונה את המלכות, מביא אותה לשלמות מסוימת של עמידה לפני ה’, בנו בונה את ביהמ”ק. אבל ברור שי שבו איזה סיפור לאתי. הוא מגיע מלאה, ספר תהילים, הוא מנגן, וגם הקב”ה בסוף לא מתחשבן איתו עד הסוף, הוא לא כמו שאול- שאול באחת ועלתה לו דוד בשתיים ולא עלתה לו. הקב”ה בסוף באיזו נקודה משיחי., אריכאית, שמאירה בדוד המלך, יש לו שייכות עצמית בה’ יתברך.
ש. כל ערגה וכל העומק הזה זה בהכרח לאה? הסיפור של מוסיקה ונגינה
ת. מוסיקה ונגינה זה שייך למרחבים או לאתיים- למרחבי החג”ת, כל המוסיקה היא בחג”ת, או שאתה מנגן עם הידיים בגיטרה, או עם החליל בפה, בית הנשימה או שאתה מכה על תופים בידיים. אז תופים זה יותר שייך לאוזרי הנפש, מקצב, אזורי הנפש. אבל רוב ככל המוסיקה היא שייכת למרחב הרוח, מרחבי החג”ת.
ש. מה זה אומר שזכינו לזה דווקא בעקבות החטאים של עם ישראל,ש הקב”ה לא דואג להראות לנו את האהבה הבלתי אמצעית בלי קשר לחטאים שלנו.
ת. זו היסטוריית הבחירה החופשית, זו היסטוריית תיקון העולם. זה חלק מהסיפור שלנו. הקב”ה רצה לברוא את העולם, בוא תחשוב על הרמח”ל, בוא נחשוב בצורה של הרמח”ל. שלא יהיה בו נהמא דכיסופא ושתהיה פה עמידת פנים בפנים מתוך בחירה חופשית, שתהיה לאדם עמידה. לחזור לסיפור הלאתי זה לוותר על הסיפור הזה, שהוא עיקר מה שהקב”ה רצה- שנעמוד לפניו בהדדיות ובחיבור פנים אל פנים אבל מתוך זה שיש לנו זכות לקיום. כל הסיפור הזה של 13 מידות הרחמים זה שאין לנו זכות, אז זו בסוף נכות מסוימת לעמוד על הסיפור הזה ולחיות על הסיפור הזה, זה ביטול מטרת הבריאה. מה יקרה עכשיו אם אני בזוגיות כל הזמן יעבוד עם אשתי כמו לאה, לא משנה מה היא עושה – יש שייכות עצמית, 13 מישות הרחמים, לא משנה מה היא עושה, לא משנה מה היא בוחרת לעשות- רק לאה. אפשר, אבל מה שזה אומר שלא יהיה לי הדדיות בקשר. הדדיות בקשר במובן החי, האנושי, אני כל הזמן סולח על הכל, כמו ילדים- מה יקרה אם עם ילדים אני אתנהג בפרצוף לאה. לפעמי אין לנו ברירה, אנחנו שם הורים עם ילדים. אבל זה וודאי לא מה שהיינו רוצים. היינו רוצים קשר שהוא לא כל הזמן במקום של הסליחה, וההכלה, והאשמה הבלתי פוסקת. כי כל הזמן אנחנו אשמים. “אבל אשמים אנחנו” – את צודקת תמיד ואשמה תמיד, והסולח והמכיל כל הזמן- זו לא צורה לחיות ככה, זה לא מאפשר חיים שיש פרצוף לרחל, שיש לי פנים אמיתיות לעמוד לפני ה’, שאני עומד בזכות. אמרת לה’ טובתי בל עליך- אומר הירושלמי בברכות בפרק שישי שמי שאוכל ומברך יכול להגיד לקב”ה אמרת לה’ טובתי בל עליך, כביכול לא משלך אני אוכל. לפני כן הייתי תלותי בך, אחרי שבירכתי- אני אוכל משלי, לא צריך את הטובות שלך. כביכול… יש עמידה שהעולם נועד להיברא בסוד הבחירה החופשית, כשלמות של הקשר. אדם בלי בחירה חופשית, שהוא רק תלותי בה’ – קודם כל אין פה שייכות עצמית, משהו פה חסר.
אני רק הערה אחרונה שקשורה למה שהעליתם, שאנחנו נכנס לזה, שיש פה משהו שהוא לא פשוט בכלל. אם אני מדבר על הסגולה העצמית של ישראל בקב”ה, שהוא אוהב אותנו אהבה עצמית ומכיל אותנו בשייכות עצמית- סבבה. אבל לאה בבסיסה היא המקום של משה. משה רבנו הוא צדיק. הוא לא שם.. מי שצריכים את כל ההכלה הבלתי פוסקת זה אלה שחיים פה, החוטאים מה שנקרא.. החוטאים, או בהקשר הבא יהיו הבעלי תשובה, הם לא באמת מקומם הטבעי בלאה. מקומם הטביע של כל הבינונים ומטה הוא אנשים שבסוף נמצאים.. למטה.. המרחב הלאתי בצורתו המתוקנת, אם זה משה וכלת משה- הוא .. למה שלוש עשרה מידות הרחמים השתמשו? בשביל משה שנמצא בלאה? לא. למה הוא קיבל 13 מידות הרחמים? להשתמש בהם לעם ישראל שפה.. אז בעצם כל הגילוי הזה פה בא בשביל להמעיד את זה, זה מה שהקב”ה מבקש ממשה רבנו- אתה רוצה שאני אנהיג את העם הזה- הודיעני את דרכך, אתה רוצה שנאי אלך איתם- תן לי את 13 מידות הרחמים, את הדרך ללכת איתם.
ש. משה גם יש לו חוסר הכלה הרבה פעמים, “האנוכי הריתי את העם הזה”.
ת. זה נכון, זה נכון. זה כשהם רוצים בשר, כשהם רוצים בשר משה לא איתם. הוא לא איתם, הוא לא שייך לגופא, 70 הזקנים יטפלו בנושא הזה של הבשר, מה אתה רוצה ממני , אני לא שייך לזה. זה הקו שמפריד את התרוה בין החלק התחתון של הרוח לחלק העליון של הרוח. מעל הסרעפת ומתחת לסרעפת, ויהי בנשוא הארון ואז מתחילים המתאוננים, ואז מתחילים המרגלים, ואז מתחלים- כל המסע אל הגוף, הנפש- מתחיל שם להיווצר המרווח בינו לבין עם ישראל.
ש. הוא התגרש מציפורה
ת. הוא לא התגרש מציפורה אף פעם לפי האר”י. הוא עזב אתה אישה הכושית, שזו הייתה האישה הבוסרית, לאה בוסרית.
מה שאני רוצה לומר זה דבר פשוט, שתשימו לב שבעצם אנחנו משתמשים במקום הזה לא בשביל זה, אל בשביל משה רבנו- בשבי להכיל מחדש את המרחב הרחלי דרך עיניי 13 מידות הרחמים. אבל איך אני מסתכל על העולם הרחלי- אוקי, חוטאים- בעלי תשובה. אנחנו הצדיקים פה, ופה אנחנו מגלים שבאמת כל יהודי יש בו סגולת ישראל ואנחנו אומרים להם-תקשיבו, למרותש אתה חוטא אתה יהודי, יש חלק אלוקה ממעל, אתה יכול לקבל תשובה, תהיה בעל תשובה אבל צדיק אתה לא. אבל אני מחזיק לך את זה שהקב”ה באמת מכיל אותך.
ש. זה שונה ממה שהצגת קודם. אה הצגת שאני נותן לך את פרצוף רחל וחוץ מזה אני בונה את לאה. בעצם אני בונה את פרצוף לאה כדי שאני יכול להחזיק את פרצוף רחל.
ת. נכון. אני בונה את לאה , אני נותן לך את פרצוף לאה, והוא יעזור לך להתמודד עם הרחל שעדיין נשארת לך. אבל מה יקרה לה עכשיו? היא תיהפך להיות התשע ספירות של לאה במובן מסוים, היא תהיה המרחב המלכותי של נקודת השורש, שהוא פה השורש, והפה המרחב המלכותי שם הוא חטאנו עוונו פשענו, שמתוודה ושב בתשובה ומקבל את הכוח להיות מוכל בזכות הגילוי של 13 מידות הרחמים שמתגלות במוקם הלאתי.
נחשוב על זה , נדבר על זה בעזרת ה’ פעם הבאה.
