שיעור 3: נרנח”י והעולמות ב’

חזרה

אנחנו ממשיכים עם המבוא בו אנחנו מנסים לסקור את התמונה הכללית של מבנה הנפש בתורת הקבלה כמו שהיא מתגלגלת לה מהתנ”ך דרך חז”ל, הזוהר, אל האר”י ומשם הלאה לחסידות וכל ההסתעפויות בעולם המחשבה היהודית של תורת הפנימיות.

בהמשך השנה נכנס יותר ספציפית, ונתמקד רק בנפש, רק ברוח ורק בנשמה, ועל כל ההיבטים הפנימיים שלהם. בינתיים אני מנסה לשרטט סקיצה כללית כדי שתבינו מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. 

נרנח”י בתנ”ך

התחלנו מהתנ”ך וראינו שבתנ”ך יש תיאורים שונים של האדם. בחינות שונות בתוכו מופיעות. לעיתים מתוארת נפש, לעיתים רוח, לפעמים נשמה. במקרים בודדים חז”ל מנו גם לחיה וליחידה בספר תהילים.

על זה חז”ל אמרו שחמשה שמות יש לנשמה: נפש רוח נשמה חיה יחידה, ואדם צריך בכל נפש ונפש שלו להודות לקב”ה. ולאהוב אותו בכל נפשך בכל נפש ונפש. כשאנחנו מסתכלים בתנ”ך אנחנו רואים שהשמות האלה הם לא אוסף מילים לאותו דבר, אלא יש פה תפקודים שונים, שהתנ”ך מאפיין בהתרחשויות הנפשיות ומאפיינים אחרים לרוח, ולנשמה. זה פותח את התשתית למה שנעשה בהמשך השנה, לנסות להבין מה העולם, מה השפה, מה ההתרחשות של כל היבט והיבט בתוכנו.

נרנח”י והעולמות

הצעד הבא שעשינו הוא בעקבות המקובלים שאמרו שבחמשת השמות של הנשמה, נפש רוח נשמה חיה יחידה, יש מדרג. מדרג שהוא אפילו התפתחותי. הנפש, אם אדם זוכה הוא מתפתח אל הרוח, ואם הוא זוכה הוא יתפתח אל הנשמה, ואם הוא זוכה הוא יתפתח לחיה וליחידה. יש פה מעין סולם קדם פיאז’ה של התפתחות הנפש, שאנחנו צריכים לעקוב אחריו במשך השנה. ההתפתחות הזו, מנפש לרוח ומרוח לנשמה, היא קודם כל היררכיה. היא אומרת מה למטה ומה למעלה. הנפש היא הכי למטה, מעליה הרוח, מעליה הנשמה ומעליה החיה והיחידה. הציר התפתחות הזה, הבחינות השונות האלה עם המדרג שלהם, מותאמים לשפה שנקראת ארבעת העולמות, ארבע פלוס אחד.

האדם עם היבטיו הנפשיים תואמים מרחב של עולם שמקביל לכל נפש. המרחב של הנפש הוא עולם העשייה. המרחב של הרוח הוא עולם היצירה. המרחב של הנשמה הוא עולם הבריאה. המרחב של החיה זה העולם האלוקי, האצילות, החיים האלוקיים. המרחב של היחידה הוא אדם קדמון לכל קדומים, אם תרצו אז ספירת הכתר. אני אומר את זה בצורה הזאת, כי עד שהאר”י לא דיבר מפורשות ובהרחבה על העולם הזה שנקרא אדם קדמון לכל קדומים, בהיסטוריה של הקבלה לא ציירו עולם נוסף מעל עולם האצילות. היה ארבע עולמות. אם בחז”ל יש לנו שלשה עולמות, המקובלים הוסיפו לנו את הפתיחה לעולם האצילות. והאר”י פתח את אדם קדמון לפני חמש מאות שנה, ואז נוצרה הקבלה מלאה של חמישה בחינות וחמישה עולמות. 

מה ההיגיון? למה האדם קשור לעולמות? למה הנרנח”י מקבילים לעולמות? ראינו את ההסבר לזה בפתיחה לשער הגלגולים של ר’ חיים ויטל: מכיוון שהתפקיד של האדם זה להיות זה שיקשר ויחבר את כל העולמות בתוכו, והוא אמור להיות סוג של בריח התיכון, סוג של צדיק שמקשר את הכל, והופך את כל העולם על כל היבטיו על כל הריבוי שבו, לסוג של אחדות אחת קושרת. האדם ועולמותיו הפנימיים חייבים להיות קשורים אל העולם שמסביב, כדי שהוא יוכל לחבר אותם, כדי שהוא יוכל לקשר אותם. לכן לכל עולם יש היבט מקביל באדם שאמור להיות מחובר אליו. נצטרך להבין במשך השנה מה הקשר בין נפש לעולם העשייה? איך זה מתבטא? מה הקשר בין הרוח היצירה? מה הקשר בין נשמה לבין בריאה? לבין פעילות של לברוא? הרוח תיצור, הנשמה תברא, והאצילות תהיה מחוברת לתנועת החיים. יש קשר בין מרחבי הפעילות לבין התנועות הפנימיות של האדם. נצטרך עוד להמשיך להבין את זה במשך השנה, אבל קבלנו הרבה רק מלראות את האנלוגיה הזאת, את החיבור הזה שקיים בין האדם למרחב שלו.

המקור שר’ חיים ויטל הביא לחיבור בין הנרנח”י לעולמות ותהליכי הצמיחה של האדם, תהליכי ההתפתחות שלו, הוא שזה לא אוטומטית אלא יש כאשר אדם זוכה אז יש לו גם רוח, וכשהוא זוכה יש לו את הנשמה, המקור של זה זה סבא דמשפטים שהתחלנו לראות שבוע שעבר, הוא מוסיף לנו עוד חשיבה, עוד ניואנס, בסיפור הזה.

אנלוגיות נוספות בנרנח”י

בינתיים יש לנו טבלה עם רק שתי עמודות: עמודה אחת נרנח”י, עמודה שניה עולמות – אבי”ע, א”ק ואבי”ע (אדם קדמון, אצילות בריאה יצירה עשיה). תסתכלו על הטבלאות למטה ותראו שזה מתחיל להתרחב. יש יותר ויותר פרמטרים שמייצרים אנלוגיות אחד לשני. אנחנו לאט לאט נוסיף אנלוגיות שהמקובלים נתנו לנרנח”י. 

עכשיו דברנו על נרנח”י והעולמות, המקובלים יגידו נרנח”י-ספירות. נרנח”י ספירות ועולמות. נרנח”י פרצופים ספירות ועולמות. וכן הלאה. הטבלאות האלה לא מלאות, היה אפשר להוסיף עוד. למה חשובות הטבלאות האלה? הם הדרך בה אנחנו עובדים. אנחנו רוצים להבין מה זה אומר נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה? איך אנחנו מבינים לפתוח את הקודים האלה, איך אנחנו פותחים אותם? דרך אחת שראינו זה ללכת לתנ”ך. לראות מה התנ”ך אומר לי על הנפש, על הרוח, וכו’. מה העולם היהודי לדורותיו טען וזיהה בתוך המרחבים האלה, זאת דרך אפשרית.

היום אנחנו עושים את זה דרך השפה הקבלית עצמה. השפה הקבלית עצמה מבצעת אנלוגיות. האנלוגיות האלה עוזרות לי להבין. כי אם השפה הקבלית אומרת לי שהנשמה קשורה באופן אנלוגי ומקבילה לתפקוד של ספירת הבינה, וקשורה לעולם שנקרא בריאה, יש לי שתי נקודות השוואה אסוציאטיביות לחשוב דרכן על הפעילות של הנשמה. מה הקשר בין התנועה וההתגלות של הנשמה להבנה? למה אדם שמבין את הזולת, ומשקיע בשפה ומפתח שפה של הבנה, קשור לפעילות נשמתית? למה הנפש והרוח לא מצטיינות בלהבין? הספירות האחרות קשורות למרחבים האלה- הנפש קשורה לספירת המלכות – מה הקשר בין ספירת המלכות והמאפיינים שלה לנפש ולמאפיינים שלה? אני יכול ללכת לספירת המלכות ולפתוח אותה, מה אני יודע על ספירת המלכות? להבין את האינטראקציות בין שפת הנפש לשפה של המלכות על מאפייניה. אני יודע על המלכות שהיא קשורה לביטוי חיצוני, כי אני פועל החוצה, אני מולך. המלכות קשורה לגילוי החוצה, אני מגלה את עצמי החוצה. איך זה פוגש את שפת הנפש? את הפעילות שלה? את המורכבות של התנועה הנפשית? זה לא זהות, אלא שיח משותף שבין האופי הפנימי, התנועה הפנימית, לבין הספירה שלה, לבין הכח בו היא מבטאת את עצמה בעולם.

איך זה קשור לעולם של עשיה? מה הקשר בין עולם של עשיה שהוא עולם שנתפס אצלנו בצורה של מימוש, של הגשמה, של עשייה באופן מוחשי ממשי, לשפה של מלכות, של נפש? יש פה שלוש מוקדים שאני צריך לחשוב עליהם, שתומכים אחד את השני בהבנה מפותחת ומורכבת יותר על עולמה של הנפש.

ככה אנחנו עושים את תהליך הפרשנות שלנו. אין לנו תרגום אחר. אני לא אומר נפש באנגלית, בואו נבין דרך זה מה זה נפש בעברית. זה לא עובד. אנחנו עובדים עם שפת האנלוגיות הפנימיות של עולם הקבלה והעולם היהודי לדורותיו. דרך זה אנחנו מנסים להבין מבפנים, דרך הייעודים המשותפים של המרחב והשפה שלו, את הפשר, התפקוד והתהליכים שלו. לכן הטבלאות האלה הם הבסיס שלנו להוסיף צלילים, קולות, צבעים למה זה אומר מבחנתנו נפש. איך נראית הפעילות של הנפש? אני צריך לראות איך היא פועלת בעולם, איך היא פועלת בתוך מרחבי הכוחות של האדם, איך היא פועלת בתוך שפת הפרצופים.

האר”י הוסיף שפה שנקראת שפת הפרצופים, פנים, סוגים של תפקודים אנושיים. הנפש לדוגמא, קשורה לתפקוד של השפה, או של הילדה, או של שפה נשית. יש גם נשיות גבוהה שקשורה לספירת הבינה שתהיה קשורה לנשמה. זאת תהיה אם וזאת תהיה אישה, או זאת תהיה אם וזאת תהיה בת. צריך לנסות להבין מה הקשר בין השפה והפנים הנשיות לבין הפנים הנפשיות. מה היחסים שבין הרוח לנפש באנלוגיות של יחסי זכר ונקבה. זה משהו שאני יכול להוסיף אותו לתוך הטבלה, לנסות לחשב עליו. לנושא של נשיות וזכריות, יש עולם פנימי משלו שהיה אפשר לעסוק בו בפני עצמו. אבל הפעם אני פוגש אותו מהמקום שהוא פותח לי תובנות על הנפש. זה הנושא שלנו עכשיו – להבין את שפת הנפש, מהי נפש, מה מרחביה, פעולותיה, איך היא קשורה לספירה שנקראת מלכות, לפרצוף שנקרא פרצוף הנקבה, לעולם שנקרא עולם העשייה. 

האנלוגיות האלה הם הצורה שלנו לפתוח את המרחבים. נתתי פה כמה דוגמאות אבל צריך לעשות את זה על כל היבט והיבט מהנרנח”י ולראות איך הוא נפתח לאור הטבלאות השונות.

סיוגים לטבלאות

טבלאות זאת לא המילה האהובה עלי, אני לא אוהב לעבוד איתן, אני אוהב יותר לעבוד עם תרשימי זרימה. הטבלה מוצקה מידי בשבילי. אזהרה בסיסית ביותר- את כל מה שאנחנו לומדים אסור לקבע. אנחנו עושים את זה כדי לייצר סדר דינאמי. העולם הזה הוא מאוד מורכב ועשיר. צריך להיזהר שהלימוד הזה לא ייהפך למה במשבצת. אני ככה, אתה ככה. את כל מה שאנחנו לומדים, תרשמו עם עפרון פחם עדין, כדי שתוכלו כל הזמן לשנות את הסקיצות שלכם, להרכיב, להעשיר ולשנות אותם. להבין שהעולם הזה הוא מאוד דינאמי ועשיר. תזהרו מלקטלג. תשתמשו בזה בצורה שתורמת לכם להבנה דינאמית ולא סטאטית. אין פה משהו סטאטי, כי כל הלימוד הזה השורשים שלו יוצאים מהחיה והיחידה. היחידה אומרת שהכל אחד, והחיה אומרת שהכל הופעת חיים אחת. אחרי שהבנתם שהכל אחד כי הכל זה הופעת חיים עצמית אחת, נדבר על נפש רוח ונשמה חיה יחידה. כל מה שעושים עכשיו זה סוג של אחדות חיים אחת שאנחנו מבטאים בשפות, במילים, בהיבטים, בפונקציות, בתפקודים שונים. אל תאבדו את ההיבט ההוליסטי של ההתרחשות- בסוף הכל הולך למקום אחד – זה הופעת חיים אחת, הכל שייך להופעה עצמית אחת. תזהרו מלקבל חמש פונקציות מנותקות אחת מהשנייה. מה מערכות הגומלין? איך הכל קשור? איך הכל נארג? זה חלק מהמורכבות של החשיבה הקבלית שניסתה לצייר את המארג הזה של העולמות והנפשות בתוך מערכת שמצד אחד מייצרת ספקטרום, גוונים, קולות, תפקודים שונים, ויחד עם זה היא שומרת על אחדות פנימית דינאמית. זה קריטי לכל הלימוד. 

אספר על דרך הקוריוז: לימדתי לפני הרבה שנים סידרה שנקראת רחל ולאה. שם עסקנו בהיבטים השונים של הנשיות אל מול היבטים שונים בגבריות. על דרך הטיפולוגיה יש את רחל ולאה כשני טיפוסים נשיים. הבחינות השונות שמאפיינות את העולם של לאה, את העולם של רחל ואת היחסים ביניהם. באותו שבוע היו לי שתי חתונות באותו מקום. ביום שני הגיע זוג, והאישה ירדה עלי רצח – “מה זה כל הדברים האלה שאתה מלמד בשיעורים שלך על רחל ולאה?! זה רק תוקע את בעלי, הוא כל הזמן הולך ומסתובב בעולם ואומר זאת היא לאה זאת היא רחל, מספיק עם כל השטויות האלה”. חזרתי שבור ורצוץ. ביום רביעי הייתה עוד חתונה, עוד זוג הגיע ורצו לדבר איתי, האישה אמרה: “תודה לך על השיעורים האלה, זה כל כך כיף לנו, כל כך פותח לנו את הזוגיות, כל כך מעניק לנו שפה להבנה אחד אל השני”. אמרתי לה: “איך מזל, תודה שבאת לי השבוע, היה לי ממש קשה, הצלת אותי, בדיוק קבלתי על הראש ביום שני”. הסוף הטראגי זה שהזוג הראשון התגרש.

בסוף אני אומר – “ישרים דרכי ה’ צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם”. צריך להיזהר בשימוש שלכם במה שאנחנו לומדים, להשתמש בזה בצורה חיה, דינאמית, שלא תהפוך למשבצות קפואות כי אין דבר כזה. הנפש היא אחת, החיים הם אחד, כל המציאות היא אחת בשורשה, ויש פה היבטים שונים דינאמיים שאנחנו משתמשים בהם בשביל ליצור עושר יותר עמוק בתוך האחדות. הרב קוק קורא לזה באחד המקומות “הריבוי שבאחדות”. הקבלה מנסה ללמד אותנו את הריבוי שבאחדות. במקום אחדות מופשטת, שה’ אחד והוא לא מתחלק ולא נתפס, ליצור אחדות שחיה בתוכנו, ונושאת את כל הריבוי והמגוון ועדיין דינאמית ומחוברת ומזינה אחת את השנייה. זו אזהרת מסע לכל מה שאנחנו לומדים.

זוהר משפטים

בואו נלך לזוהר במשפטים ונראה את מה שהמרח”ו הפנה אותנו אליו, וגם נרוויח על הדרך פרספקטיבה נוספת ששייכת לעולם שלם של התיקוני זוהר. את הפרספקטיבה הנוספת הזאת עוד נעמיק בהמשך. אני רוצה שתראו דוגמא למה שדברנו, וגם לאיך מוסיפים עוד שכבות מתוך הספרות הקבלית לדורותיה. (הזוהר מתורגם):

“בֹּא וּרְאֵה, כְּשֶׁנּוֹלָד אִישׁ, נוֹתְנִים לוֹ נֶפֶשׁ מִצַּד הַבְּהֵמָה מִצַּד שֶׁל טֹהַר, מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנִּקְרָאִים אוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ. זָכָה יוֹתֵר – נוֹתְנִים לוּ רוּחַ מִצַּד שֶׁל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ. זָכָה יוֹתֵר – נוֹתְנִים לוֹ נְשָׁמָה מִצַּד שֶׁל הַכִּסֵּא. וּשְׁלֹשֶׁת אֵלּוּ הֵם אָמָה, עֶבֶד וְשִׁפְחָה שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ.

אִם זָכָה יוֹתֵר – נוֹתְנִים לוֹ נֶפֶשׁ בְּדֶרֶךְ אֲצִילוּת, מִצַּד שֶׁל בַּת יְחִידָה, וְנִקְרֵאת בַּת מֶלֶךְ. זָכָה יוֹתֵר – נוֹתְנִים לוֹ רוּחַ שֶׁל אֲצִילוּת מִצַּד הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי, וְנִקְרָא בֵּן לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱלֹהֵיכֶם. זָכָה יוֹתֵר – נוֹתְנִים לוֹ נְשָׁמָה מִצַּד שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (בראשיתב) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים. אֵיזֶה חַיִּים? אֶלָּא אוֹתָם י”ה שֶׁעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים קנ) כָּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, וְנִשְׁלְמָה בָּהּ יהו”ה.

זָכָה יוֹתֵר – נוֹתְנִים לוֹ יהו”ה בִּשְׁלֵמוּת הָאוֹתִיּוֹת – יוֹ”ד הֵ”א וָא”ו הֵ”א, שֶׁהוּא אָדָם,”

זה הוי”ה במילוי של האות אלף. האות י’ הפכה ל-יו”ד ה-ה’ הפכה ל-ה”א, ה-ו’ הפך ל-וא”ו וה-ה’ לה”א, שהוא בגמטריא אדם.

“בְּאֹרַח אֲצִילוּת לְמַעְלָה. וְנִקְרָא בִּדְמוּת רִבּוֹנוֹ. וְעָלָיו נֶאֱמַר (בראשית א) וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וְגוֹ’. וְזֶהוּ שִׁלְטוֹנוֹ בְּכָל הָרְקִיעִים וּבְכָל הָאוֹפַנִּים וְהַשְּׂרָפִים וְהַחַיוֹת וּבְכָל הַחֲיָלוֹת וְהַכֹּחוֹת שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְלָכֵן, כְּשֶׁבֶּן אָדָם זוֹכֶה בְּנֶפֶשׁ מִצַּד שֶׁל בַּת יְחִידָה, נֶאֱמַר בּוֹ לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים.” זוהר חלק ב’ צד’ עמוד ב’:

זהו קטע שראוי ללימוד בפני עצמו, אני אשתמש בו לענייננו רק בשביל המבוא. דברנו קצת פעם שעברה, על המבנה של ארבעת העולמות. המבנה של ארבעת העולמות, מורכב ממרכבת יחזקאל יחד עם נבואת ישעיהו כשהוא רואה את הקב”ה בהיכל. 

אפיוני המרכבה בארבעת העולמות 

אנחנו נמצאים בעולם העשייה- ברובד הממשי הפיזי שלו, וברבדים הרוחניים שלו. כאן המקובלים מכניסים את האופנים – במקביל לנפש. חיות הקודש מקבילות לרוח. והנשמה, זה עולם הכסא, כסא הכבוד, השרפים. 

זה מה שכתוב בפסקה הראשונה:

“כְּשֶׁנּוֹלָד אִישׁ, נוֹתְנִים לוֹ נֶפֶשׁ מִצַּד הַבְּהֵמָה מִצַּד שֶׁל טֹהַר, מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנִּקְרָאִים אוֹפַנֵּי הַקֹּדֶשׁ. (עשיה) זָכָה יוֹתֵר – נוֹתְנִים לוּ רוּחַ מִצַּד שֶׁל חַיּוֹת הַקֹּדֶשׁ.”

האופנים וחיות הקודש אתם מכירים גם מהתפילה, מתנשאים לעומת שרפים.

השרפים הגיעו מישעיהו, שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים לאחד. והאופנים וחיות הקודש הגיעו מיחזקאל. בתפילה הם יתחברו ביחד, הם מתנשאים אחד לעומת השני.

על האופנים כתוב במרכבת יחזקאל “אופן אחד בארץ” – האופנים שייכים לרובד הארצי יותר. חיות הקודש הם מעל האופנים “ורוח החיה באופנים” – רוח חיות הקודש שמתוארים במרכבת יחזקאל הם רובד אחד מעל האופנים. המקובלים שמו את האופנים בעולם העשייה – אופן אחד בארץ, ואת חיות הקודש בעולם היצירה.

מעל זה נמצא כסא הכבוד, ובעצם כבר הגענו לישעיהו פה, כסא הכבוד עם השרפים, וזה מקביל בעצם לנשמה.

קבלנו עוד אנלוגיה שהתיקונים, הסבא דמשפטים, מכניס אותנו לשפה שלו. לזה אנחנו מבינים שהנפש קשורה לתנועת האופנים, והרוח קשורה לתנועה של חיות הקודש שהם במרחב עולם היצירה. הנשמה קשורה לכסא הכבוד. מה זה אומר? צריך עיון. יש פה עוד אנלוגיה שנפתחה לנו עם רזולוציה יותר פנימית להתבונן בה בשביל להבין דרכה מה זה נפש רוח ונשמה. אתן רק דוגמא: חיות הקודש זה המרחב של המלאך, המלאכים במובן המרכזי שלהם נמצאים בעולם היצירה.

למה? כסא הכבוד הוא מחשבת הבריאה. כשהאלוקות רצתה לברוא את העולם, אז קודם כל היא הופיעה את עולם הבריאה שנושא בתוכו את המחשבה האלוקית, את התמונה האלוקית, איך הוא רוצה להופיע את ההוויה במובן האידאלי שלה. אותה תמונה אידאלית של הויה הולכת להתיישם, להתגשם ולהיווצר לתוך המציאות. מי יצור אותה בתוך המציאות? המלאכים. המלאכים הם השליחים, ברצוא ושוב, להגשים את תמונת ההוויה האידאלית, עולם הבריאה, לתוך המציאות הממשית. להגשים אותה. לכן החיות הם ברצוא ושוב ינועו ויגשרו בין השמים לארץ, בין כסא הכבוד לבין המציאות הממשית. הכוחות שכבר ישמרו או יופיעו את אותו רצון אלוקי בתוך המציאות כחלק מתנועת קיום מתמדת יהיו האופנים. הם קשורים לתוך המציאות הארצית עצמה. החיות יותר ינועו בתנועה של רצוא ושוב.

כסא הכבוד מקביל לנשמה שמייצגת אידאל פנימי של עצמנו. הבנה פנימית של עצמי, מה אני רוצה להיות, ומי אני באמת, במובן העמוק, הקמאי שלי. הרוח, היא הרצון שלי להגשים וליצור את אותה הבנה פנימית שלי על הנשמה שלי, בתוך המימוש המעשי שלי בתוך החיים, בדומה למלאך. היכולת שלי להופיע, לשמר, ולהטביע את זה בתוך הקיום, את אותה רוח, בקשה, תהיה תנועת האופן. אתם יכולים לראות איך הכסא הכבוד, מלאכים ואופנים, מייצרים אנלוגיה לתנועת הנשמה הרוח והנפש.

יש תהליכי הפנמה של שפת המלאכים לתוך השפות הפנימיות. לדוגמא, המקובלים ייקחו את התמונה שיש פה וינסו למצוא את המקבילה שלה בתוך הנפש רוח נשמה. לדוגמא, מלאכים, יש בתוך הרוח כביכול מלאכים, מלאכי יצירה. מי הם מלאכי היצירה שבתוכנו? אתם מכירים את זה מחז”ל, יצר הרע ויצר הטוב. היצרים שלנו הם סוג של מלאכים. ישנה שאלה האם היצרים שלנו הם יצרים של אופנים? או של מלאכים? אבל כוחות היצירה שלנו הם סוג של מלאכים בתוכנו.

יש גם שדים בתוכנו.

מרחב השד גם נמצא ברובד הגבוה של הנפש. יחד עם האופנים, יש את מרחב השדים. בתוך כל אדם יש איזשהו היבט שדי. ההיפר אקטיביות הפנימית שלנו שאף פעם לא מסתפקת בקיים, ורוצה כל הזמן מעבר היא סוג של שד פנימי בתוכנו. הוא גורם לי להיות מאוד פעיל אבל לא סגור. שדים לא נוגעים במה שסגור, במה שחתום, הם נוגעים רק במה שלא סגור ולא חתום.

הנפש ברובד הנמוך ביותר שלה סוגרת וחותמת אותנו.

שפת הנשמה בשפת כסא הכבוד

דברנו על מלאכים, מוטיבים של שדים, כסא כבוד, לכולם יש מעין שיח עם הנשמה שלנו. מהו כסא הכבוד הפנימי שלי שבו הנשמה שלי הופכת להיות כסא כבוד לה’ יתברך? אני משתמש בדימוי החיצוני של כסא הכבוד ולוקח אותו פנימה – מהו הכבוד הפנימי של הנשמה? ששוכן בתוך הנשמה. מהו הכבוד הפנימי שלי? הערך העמוק שלי מצד עצמי, שלא ניתן לתפיסה חיצונית? שהוא סוג של קודש הקדושים הפנימי שלי. כסא הכבוד הוא קודש הקודשים. אלו מושגים ושפות שיהיו שייכים לשפת הנשמה.

לדוגמא, בשנות השבעים של המאה הקודמת טבע ארנסט בקר מושג שנקרא מיוחדות קוסמית, בו הוא טען שלכל בן אדם יש איזשהו מיוחדות קוסמית שמייחדת אותו, שהיא חלק ממשהו מיוחד שטמון בו, ושלפעמים צריך לגלות אותו בשביל לראות את המופלא שבבן אדם. מי שיגלה את זה יהיו לפעמים ההורים, לפעמים המורה, לפעמים בת או בן זוג, שיראו את אותה מיוחדות קוסמית שטמונה באדם שהיא מעבר לרגיל, מעבר לשאר האנשים. לקחתי לדוגמא את המונח הזה מיוחדות קוסמית שהוא טבע בשנות השבעים, כדי להשתמש במונח של הכבוד הפנימי של הנשמה – איזשהו פלא שמונח בתוך האדם. 

שפת ברוח בשפת המלאך

המקובלים ראו את זה כאנלוגיה, והאנלוגיה הזאת מזמינה אותנו ללכת ולפתוח את שפת הנשמה בתוך שפת כסא הכבוד. את שפת הרוח לתוך שפת המלאך וחיות הקודש. יש המון מקבילות, בשביל זה צריך להכיר קצת יותר טוב את העולם של המלאכים, את העולם של הרוח, את המאפיינים של המלאכים, את הכח המרכזי של עולם המלאך ואיך הוא נע בשביל להבין את האנלוגיה של זה אל תנועת הרוח. לדוגמא – הכח המרכזי של עולם הרוח, עולם המלאכים, נקרא המט”טרון, בקיצור מט”ט.

עולם המט”טרון, שהוא דמות מרכזית של מלאך שיש לו קצב, דינאמיקה מסוימת, אופי מאוד תנודתי, עליות וירידות, קוטביות שהוא מתנהל בתוכה, דואליסטיות יצירתית, מוות, ויצירה מצד אחד וכוחות הרס מצד שני. דמות בעלת אופי של שפת רוח שמניעה את היצירה בתוך ההוויה. איך הדמות הזאת משתקפת בתוכנו בשפת הרוח שלנו.

חלק ממה שאנחנו עושים זה ללכת אל תוך הדימויים ששייכים לשפה של חיצוניות העולמות, שפת המלאכים, לעולם החיצוני שמחוץ לאדם (עמודת העולמות), לראות את ההדהודים שלו בתוך האדם פנימה (עמודת האדם). בהמשך נראה גם איפה מלאך המוות שבתוכי, איפה הסטרא אחרא שבתוכי. בהנחה שהאדם אמור לחבוק את כל העולמות, יש בתוכו אנלוגיות והדהודים של כל המרחבים האלה פנימה.  

זו הייתה התבנית הבסיסית שהציב לנו הסבא דמשפטים. מעל זה, הוא נכנס למרחב האצילי, שאותו הוא חילק אותו לשלוש רמות: הנפש האצילית, הרוח האצילית והנשמה האצילית. פה האדם זוכה לחלק אלוק ממעל, חלק אלוקי פעיל בתוכו. חיים אלוקיים פעילים בו, עד הרמה בה הוא זוכה לרמת הכתר, בדימוי של סבא דמשפטים, זה דברים קצת חורגים ממה שנעסוק בו השנה. מי שיגיע שיספר לנו איך זה נראה… בואו נרד קצת לקרקע.

אם כבנים אם כעבדים- חלוקת הנרנח”י בתבניות הבן\עבד

המאפיין הבסיסי של החלק הזה הוא שניתן לראות כאן – בת המלך ובן המלך, בת יחידה ובן המלך. בנים אתם לה’ אלוקיכם. זו השפה שנפתחת בתוך המרחב האצילי. במרחב שמתחת לאצילות השפה היא שפה של עבד. אפשר לראות פה הבחנה חדשה בין עולם האצילות שהוא עולם הבן, לעולמות הבי”ע שהם עולמות העבד. זאת הבחנה מאוד יסודית בספרות הזאת שמבחינה בין שני היבטים. אתם מכירים אותה מראש השנה – אם כבנים אם כעבדים. מרחב העבד למה? הוא מרחב המשרתים. כי שלשת ההיבטים האלה משרתים, מגלים את ההופעה האלוקית. עולם העשייה ועולם היצירה זה עולם השירות שהולך ומופיע את הרצון האלוקי בתוך המציאות. עולם אחד מעליו זה כסא הכבוד. עליו זה קצת טריקי יותר להגיד שהוא משרת, אמנם הוא מופע חיצוני אבל הוא גם באמת מגלה באופן שמשמש כמו כסא. זאת אומרת זה לא שליח, לא מלאך, אלא איזושהי תבנית שמגלה את ההופעה האלוקית, והוא מתגלה בה, כביכול יושב עליה ונוכח דרכה בתוך המציאות. זה כסא הכבוד, לכן הוא מתואר פה בתור אמה, משהו יותר קרוב לבת המלך, לעולם האלוקי, זה העולם של הנשמה. הנשמה הרוח והנפש שאנחנו עוסקים בהם עכשיו הם עדיין מחוץ לאלוקות, ולכן הם שייכים למרחבים של השירות, מרחבי העבד.

אמה , עבד ושפחה. מעל זה יש את מרחב הבת.

בפרספקטיבה הגדולה, כל מה שמחוץ לאלוקות, הוא מרחב ששייך למרחב העבד. זה שם דגש מסוים על תמונת הנרנח”י, בבחירה שלו למרקר את זה. איך אני אמרקר את הנרנח”י? איך אני אחלק אותם לקבוצות? אני יכול לחלק אותם לכל מיני צורות. הוא בחר לחלק את זה לחיה ויחידה מצד אחד ונר”ן מצד שני. כי הנר”ן הם כבר בעולם של בריאה, והחיה והיחידה הם בעולם של האלוקות. זאת הבחירה שבה הוא בחר לחלק אותם, לשתי קבוצות אם תרצו. את החיה הוא פתח לעולם מקביל –לנפש יש את הבת יחידה, לרוח יש את בן המלך, לנשמה יש את אבא ואמא – זה עוד נושא, לא נפתח אותו עכשיו.

חלוקות שונות של הנרנח”י

הרבה פעמים השאלה היא איך אתם רוצים לחלק את זה. אני יכול לחלק את זה לנפש ורוח מול נשמה וחיה. אני יכול לחלק את היחידה אל מול כולם. יש אפשרויות שונות איך לארגן אותם. אני יכול לארגן את זה בצורה של נפש אל מול נשמה כשהרוח בטווח מטלטלת בין שמיים לארץ, זו גם אפשרות. מהם יחסי הכוחות בתוך התמונה הזאת? זה משתנה.

השאלה היא מה המוטיבציות שלך? מה אתה מחפש? בהקשר זה, מה מחפש הסבא דמשפטים? הוא מחפש את ההבחנה הבסיסית בין האלוקות לאדם. בין האלוקות כביכול לנברא. כשהוא מסתכל על הנרנח”י, מעניין אותו הפוטנציאל שלך לחיות חיים אלוקיים. לא שתתפקד טוב בעבודה, במשפחה, ושיהיה לך סבבה עם עצמך. אז הוא בוחר לארגן את תמונת הנפש על פי הבידול הזה. בידול שהתיקוני זוהר והרעיא מהימנא הולכים איתו לאורך כל הספרות שלהם כבידול בסיסי ביותר. להבחין בין המקום האלוקי אליו אני שייך לבין המקום האנושי אליו אני שייך.

אנחנו נשתמש הרבה בחלוקה הזאת, כשנכנס במשך השנה למה לחיה וליחסיה עם הנפש רוח נשמה. שם זה יהיה הנושא המרכזי שלנו. הציר הזה הוא כמעט הנושא המרכזי לכל לימודי הקבלה של האר”י. היחס בין הרובד האלוקי שבנו לבין הרובד האנושי שבנו, הנברא, הנפרד. בין המקום בו אני אישיות נבדלת, אישיות דיאלוגית, אל מול המקום בו אני חלק, חלק מהחיים האלוקיים. והפער הזה בין שני ההיבטים האלה באישיות שלי יהיה הפער בין עץ החיים לעץ הדעת טוב ורע שבי. בין המקום שאני חלק מהחיים האלוקיים לבין המקום שבו אני נברא באופן יותר דיכוטומי, נפרד, אני עומד מבחוץ, והשאלה היא האם אני משרת או מורד? אם אני מורד, מלאך מורד, אני אהיה במסגרת הסטרא אחרא. ואם אני מלאך משרת אני אהיה במסגרת הקדושה. זאת דוגמא בשפת המלאכים. 

התבוננויות בשפת החוץ פנימה

אבל איך זה פוגש אותנו כבני אדם שפה כזאת? זו לדוגמא, השפה של המלאך, כשאני אכניס אותה פנימה לתוך עולם הרוח, היא תדגיש בתוך הרוח את האופציה שלו להיות משרת, שליח. למצוא נתיבים של שירות בחיי כחלק מהמימוש של תנועת הרוח.

האם מה שמניע אותי זה לקחת לעצמי (עשיה), לצרוך ולמלא את התאוות הנפשיות שלי, או שמה שמניע אותי זה מקום של נתינה, של שירות, של שליחות בחיים שלי. זה יהיה ההיבטים של המלאך שברוח. 

על המקום המורכב, בו השליחות שלי היא גם אינטרסנטית, המקום בו הרוחניות שלי דומה לתנועת הרוח של המלאך, אני רוחני אבל אינטרסנטי בתוך הרוחניות שלי, אלו כבר יהיו מורכבויות יותר גדולות של הדמויות האלה. הרוח הטהורה של הנתינה תהיה במלאך. הרוח, כמקום שלי של ללכת לעשות עבודה, בשביל קרירה, הצלחה אישית, סיפוק צרכים, בבחירת העבודה שלי. המקום בו הרוחניות שלי נפתחת, אני מחפש רוח, אבל אני מונע בתוכה באופן אינטרסנטי, למרות שאני משקיע ברוחניות, ובנתינה, או בפיתוח רוחני, זה כבר מרחב השד– שהוא בין מלאך לאדם, שם באמצע.

אני נותן לכם את זה כדוגמאות לאיך אנחנו לוקחים את שפות החוץ האלה, שפת העולמות והכוחות הפעילים בהם, ומסתכלים דרכם אל תוכנו פנימה.

זה לא יכסה את כל מה שיש לנו לומר על רוח. הרוח לא תתחיל ותגמר במונח שליחות, אבל זה יהיה היבט מסוים בעולם הרוח. היבט ששאבנו אותו מהאנלוגיה שלנו לעולם המלאך, כי גם בתוכנו יש מלאך בעצם.

בתוכנו יש גם אופן. ניקח את הדוגמא של האופן עוד פעם. האופנים נשמע לכם משהו מתגלגל, עגול. המקום בו החיים נעים במחזוריות זה חלק מהאנרגיה של הנפש. דפוסים, הרגלים חוזרים. כל מקום של הרגלים ונפש זה תבנית יסוד. פה אתם יכולים לראות איפה יושבת בשפת העולמות החיצונית, התנועה המחזורית של החיים, תנועת האופנים.

תנועת האופנים בעשיה. תנועת הרצוא ושוב של השליח ביצירה. תנועת הגילוי של הנשמה וכסא הכבוד בבריאה. שזה עדיין לא המקום בו אני מחובר לחיים האלוקיים, אלא אני נמצא אל מול החיים האלוקים. אני נמצא כאישיות אל מול הקב”ה.

זה שפות שהכניס לנו התיקוני זוהר, או הסבא דמשפטים, לתוך מערכות החשיבה שלנו. במשך השנה נצטרך להעמיק בזה, להבין קצת יותר לעומק את הביטויים שלהם בתוך השפה שלנו. חלק ממה שנעשה לדוגמא, כשניקח את הרוח, ונדבר עליה מצד העולמות הפנימים שלה, אבל גם ניקח את הרוח מצד העולמות החיצוניים שלה – ואיך הרוח פוגשת את המרחב החיצוני. כשהרוח תפגוש את המרחב החיצוני היא תתחיל לשוחח בשפת המלאך. בשפת המט”טרון, עם הדינאמיקות שלו, יצירה שהיא בין חיים למוות. וכל יצירה היא בניה, אבל בכל יצירה יש גם כח, והיא צריכה לפעמים להרוס בשביל ליצור עולם חדש. על המתח, הקונפליקט הזה, שבין יצירה להרס, בין חיים למוות, והסכנה שהיצירה תיהפך לגאווה ולאינטרסנטיות ולא לנתינה והתבטלות לקב”ה, זה יהיה חלק מהמוטיב של תנועת הרוח של המלאך והקונפליקט שנמצא בתוך האזור של המלאכים והמט”ט לדוגמא.

שימו לב שהתיקוני זהר רמז פה שכל זה נקרא בהמה אל מול האדם. בסקאלה אחת נמצא האדם למעלה. בפסגה נמצא האדם שמתואר בתור שיא התהליך, האדם במובן המלא של המילה שנברא בצלם אלוקים. ואילו את כל המדרגות האלה (שעל הלוח) הוא שם בתוך תנועת הנפש הבהמית, מה שאנחנו קוראים לזה אחר כך. המקום שהוא עדיין מצד הבהמה של הטוהר. בהמה במובן הזה שזה עדיין כח חיצוני, כח משרת, מגלה. לאו דווקא מגלה את המקום של האדם במובן האלוקי שלו. זה בחירות שלו. אלו בחירות של הסבא דמשפטים, כחלק מספרות שלמה, לארגן את הנרנח”י על פני הצירים האלה, על פני השפות האלה שנותנות לנו עולם נוסף, שאתם מכירים לדוגמא, גם מהתניא- ההבחנה הבסיסית בין נפש אלוקית לנפש בהמית. עכשיו אתם רואים אותה מופיעה כמה מאות שנים קודם בתוך הסבא דמשפטים. אח”כ זה נהיה הבחנת בסיס. האם אנחנו נעבוד איתה במשך השנה בתור ההבחנה המרכזית שלנו? לאו דווקא. אבל זה עוד איזשהו ציר הסתכלות שפותח לנו עוד דרך להסתכל על העולם הזה של הנרנח”י ועל האדם בתוך העולם שבו הוא פועל.

שבוע הבא תראו עוד אנלוגיות שהאר”י מבצע, וננסה להבין איך כל תנועת המאקרו הזאת הולך לתוך תנועת המיקרו שלי. כי אנחנו לא הולכים לבלות את השנה בלימוד תמונת העולמות ויחסם אל נפש האדם אלא בעיקר להתבונן בתוך עצמנו, בתוך הנרנח”י שלנו, בתוך העולם האנושי שלנו. ליחסים שבין המיקרו למאקרו אני מקווה שנספיק שבוע הבא להיכנס.