שיעור 1: בכל נפשך, הבחינות השונות של הנפש בתנ”ך

השיעור נערך לעילוי נשמת אליקים געציל בן יהודה אריה וצילה בת לוי (תרומת: לוי ולד)

מבוא

אנחנו מתחילים מסע, שלאט לאט יעלה רמה. המטרה של השיעור הזה שהוא יחסית קצר, היא להתחיל לפתוח את השפה של תורת הנפש בפנימיות. ובאופן ספציפי יותר, נחתור רוב ככל השנה לעסוק בתורת הנפש כמו שהיא מצטיירת בתורת האר”י. מה שאנחנו לומדים מהווה גם מבוא לעולמו של האר”י, להבין קצת יותר לעומק את השפה הפנימית של תורת הקבלה שלו.

השיעור הזה הוא נותן פוקוס על המשמעויות והזיהויים של מבנה הנפש, תהליכי הנפש, תמונת יחסי האדם והעולם בתורת הקבלה.

במסגרת המבוא לא נתחיל מתורת הקבלה, אלא מהתנ”ך. והרבה מהשנה לא נעסוק באופן ישיר בדרושים קבליים אלא הרבה נדבר על הזיהויים של זה בתוך החיים שלנו. חלק גדול ממה שאנחנו בעצם מבקשים זה שאותו עולם שהלך ונוצר בתוך ההתבוננות הקבלית יחזור ויקרין על החיים שלנו ונוכל להקשיב לו, לזהות אותו, ולהתבונן עליו בתוך החיים שלנו.

הקדמה – שפת הנפש של תורת הסוד

לפני שנתחיל את המסע הראשוני ביותר בתוך התנ”ך, חשוב לי להקדים- על בכלל מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על תורת נפש מתוך עיניים יהודיות של תורת הסוד. אני לא מלמד פה פסיכולוגיה, גם לא פסיכולוגיה יהודית. חשוב להבין שהשפה של מה שאנחנו רוצים ליצור היא שפה שצומחת בעיקרה מתוך הסיפורים הפנימיים שלנו על תורת הנפש. הרבה לפני שנולדה הפסיכולוגיה, היה מסע של התבוננות לתוך הנפש האנושית במשך כל החיים היהודיים שלנו. אפשר לנסות לעקוב על איך הוא מתפתח מבחינה היסטורית, מה קרה בכל שלב – מה נוכל לומר על הנפש והאדם בתנ”ך, ומה נוכל לומר על הנפש והאדם בחז”ל, ומה נוכל לומר על הנפש והאדם בקבלת הראשונים, ומה נוכל לומר על הנפש והאדם בתורת האר”י ואחר כך בחסידות. הדברים האלה הם בעיקר מה שיעניין אותנו, ואנחנו ננסה להתבונן בהם בחיים שלנו. להבין את האפליקציות, את השונות ביישום. בין אם אני עובד עם תורת הנפש לפי תורת הספירות או אם אני אעבוד עם תורת הנפש לפי תורת הפרצופים של האר”י. לנסות להבין את ההתבוננויות, את הנגזרות השונות ואת מערכות היחסים שזה מצמיח לנו.

לדבר הזה יש נקודת מוצא ותכלית חשובה. תורת הנפש היהודית בסופו  של דבר נועדה לשתי סיבות:

סיבה ראשונה – התהליך הדו כיווני של תורת הנפש היהודית

סיבה ראשונה- בגלל שהאדם נברא בצלם אלוקים, המקובלים רצו להבין יותר לעומק את המשמעות של ההופעה האלוקית. כשהם רצו להבין יותר לעומק את המשמעות של ההופעה האלוקית, הם אמרו שכתוב בתורה שהאדם נברא בצלם אלוקים- אז בואו נתבונן על החיים האלוקיים שמשתקפים בתוך החיים האנושיים, ודרך ההבנה של החיים האנושיים נוכל להבין יותר לעומק את החיים האלוקיים. אם אנחנו מזהים שיש באדם כל מיני כוחות ותהליכים, אנחנו צריכים להבין באיזה מובן זה משקף את הצלם האלוקי – זאת בעצם המוטיבציה. לכן האר”י בדרושים שלו, לא התכוון לעסוק בנו, באדם במובן הישיר. הוא לא התכוון לעשות את מה שאנחנו נעשה פה השנה. בחלק גדול מהדרושים שאנחנו נשתמש וניישם אותם בחיים שלנו, האר”י לא התכוון לעסוק בנו, אלא לעסוק בעולמות האלוקיים ובסיפור האלוקי, ובדמות האלוקית שמופיעה כדמות אדם ובכל הרזולוציות שמתרחשות בתוך הדמות האלוקית.

זה מה שעניין את האר”י, אבל בדרך הוא הלך ופתח באופן מאוד עמוק את הדמות האנושית שאמורה להיות הפריזמה דרכה אני קורא את הסיפור האלוקי. לכן מיניה וביה קרה תהליך הפוך, גם הפריזמה האנושית הלכה ונפתחה לעומק באופן משמעותי, ויצרה לנו יכולת יותר עמוקה לקרוא את עצמנו לאור הדמות האלוקית. מכיוון שהתהליך הזה הוא דו כיווני, והאדם נברא בצלם אלוקים, אז כל מה שפתחנו ואמרנו על הדמות האלוקית גם חוזר להקרין עלינו, להבנה מה זה אומר לנו להיות אדם, ומה הפוטנציאל שלנו כבני אדם. הפוטנציאל שלנו כבני אדם בהקשר הזה זה להיות בצלם אלוקים, כי האדם נברא להיות בצלם אלוקים.

תורת הנפש היהודית בהקשר הזה לא באה מחשיבה חילונית בבסיסה. היא קודם כל גוזרת, בהקשר שלנו – תורת הנפש כמו שהיא באר”י, את האדם מהדיוקן האלוקי באופן דו כיווני. האדם משמש לקריאה יותר עמוקה של הדמות האלוקית.

התהליך הזה הוא דו כיווני, ואנחנו בהרבה מובנים ממקדים את התהליך בלימוד שלנו לא בציור האלוקי של הדברים, זה לא יהיה מרכז הלימוד שלנו, אלא בהשתקפויות שלו בתוך העולם האנושי. אבל השורש של ההשתקפויות שלהם הוא הציור האלוקי שמתוכו אנחנו נגזרים. 

הדברים האלה, קיימים באר”י, אבל באופן משני, לא באותה רמת עוצמה ופוקוס שאנחנו ניתן להם. 

סיבה שניה- ההתמודדות עם הרבדים הנמוכים של האדם

האר”י כמו המקובלים בכלל, אחרי שהם צירו את הדיוקן האלוקי של האדם שנברא בצלם אלוקים. צריכים להתמודד עם זה שלנו כבני אדם יש הרבה רבדים אחרים, נמוכים יותר, ושונים מהדיוקן האלוקי שלנו. אנחנו לא בדיוק copy paste של הדיוקן האלוקי. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה היחס בין האדם כמו שהוא נוצר על כל הפנים, הרמות והשכבות שלו, לאותו דיוקן אלוקי שהוא אמור לשקף אותו? ומה המסע שהאדם צריך לעבור מהמקום שבו הוא נמצא על כל רבדיו אל הדיוקן האלוקי הזה, אל היכולת שלו לממש את הציור האלוקי של חייו כאדם?

השאלה הנוספת שנגזרת מזה זה באמת איך קרה, ואיפה השורשים של כל מה שקרה פה בתוך ציורי החיים שלנו כבני אדם, על הטוב שבנו ועל הרע שבנו, על הנמוך שבנו, על האפל שבנו, איך כל הרבדים האלה קשורים לאותו אדם שנברא בצלם אלוקים?

אלו שאלות לא קלות, שמצריכות אותנו לקחת תמונה יותר גדולה. לא מספיק לדבר רק על צלם האלוקים וההשתקפות שלו בתוכנו. נצטרך לדבר על תמונה הרבה יותר גדולה ורחבה שמכילה גם את הסטרא אחרא שבתוכנו, ואת החלקים הנמוכים וההיבטים השבורים שלנו, על הפער בין זה לבין הדיוקן האלוקי שאותו אנחנו אמורים להיות, ואיך המסע שלנו להביא את עצמנו ליכולת לשקף את הציור האלוקי שטמון בתוכנו. וגם למה זה קרה? מה היצירה שאנחנו אמורים ליצור בתוך כל הסיפור הזה? מאיזה סיבה האדם נמצא בתוך המנעד הרחב והמורכב הזה, שמצד אחד יש לו ציור אלוקי שנמצא בנקודת הקצה שלו ומהצד השני יש לו סטרא אחרא והיבטים אפלים ויצריים? מה המסע של האדם בתוך המימוש השלם הזה? מה האינטגרציה שהוא צריך לעבור? אלו השאלות שנצטרך להתמודד איתם ולהסתכל על התמונה של האדם על כל השלם הזה, שמרכיב אותנו ואת הזהות שלנו כאדם.

זה יהיה המסע שלנו ואלו המטרות שלנו. אי אפשר לדבר על תורת נפש יהודית בצורת חשיבה פסיכולוגית במובן המחולן של האדם, זאת לא נקודת המוצא שלה, ולא נקודת התכלית שלה. אנחנו יכולים בדרך לדבר גם על ההיבטים האלה – ההיבטים הטבעיים, החוליים, האפלים, המפורקים שלנו, אבל הם תמיד נמצאים בתוך השלם הזה שבו גם יש את החלקים האלוקיים, הגבוהים והנשמתיים שלנו. אנחנו צריכים לקחת את המסע שלנו כבן אדם בתהליך היצירה שלנו אל תוך החשיבה השלמה הזאת.

זה האתגר שהאר”י ניסה לצייר מעבר ללנסות לשקף את האדם בדיוקן של איך הוא נברא בצלם אלוקים ומה הוא אמור להיות אל מול הצלם האלוקים הזה. זאת נקודה חשובה, שתראו אותה נוכחת לאורך כל השנה. היא נקודה שמפוספסת הרבה פעמים. הרבה פעמים כשרוצים לדבר על תורת נפש יהודית הולכים לאזורים הגבוהים. האדם נברא בצלם אלוקים, עשר הספירות והשתקפותם באדם, איך אני שואף להיות כמו אותו ציור אלוקי של חיי. איך אני מתחבר לנשמה שלי, מסעה של הנשמה והופעתה בתוך הנפש האנושית, ואיך אני צומח אל הנשמה ומתוך הנשמה. זה דברים נכונים, אבל הם לא מכילים את השלם של האדם. הם לא מכילים את המעלה והמטה, את התמונה הגדולה, שקיימת בתורת האר”י, וממילא נגזרת בתוך תורת הנפש, השבירות והפירוקים והסטרא אחרא של האדם לא פחות מאשר הנשמה שלו. לכן אם אנחנו רוצים להסתכל על השלם שלנו ולהבין תורת נפש יהודית פנימית שבאה מתוך ציורי הקבלה, אנחנו צריכים לדבר על תורת נפש שיש לה את כל המנעד האנושי. כל המנעד האנושי שיש באדם נמצא בתוך הסיפור שלנו. וכל המנעד הזה צריך לעבור אינטגרציה ותיקון לאחדות לעיבוד להשלמה לריפוי. חלק גדול ממה שנדבר עליו לא יהיה הרבדים הגבוהים שלכם. נדבר על דברים מאוד קטנים, נמוכים, שבורים לפעמים נפולים. אבל זה חלק מהסיפור. חלק אינטגרלי מלהבין את חידת האדם. החידה הזאת לא תפתר אם אספר רק חלק מהסיפור של האדם, אם אספר סיפור על תורת נפש שעוסקת באדם החילוני, באדם טבעי, באדם מודרני שחי בחיים נטולי אלוקים. לא נוכל לספר שם את הסיפור. אבל גם אם אספר לכם רק על האדם האלוקי שבכם, על הרבדים הגבוהים שבכם, גם לא נוכל לגמור את הסיפור. זה משהו שמאפיין את מה שנעסוק פה, בשונה לפעמים מסיפורים של פסיכולוגיה יהודית שאני מרגיש שמבקשים להשלים את התמונה של הפסיכולוגיה החילונית בלהביא את הרבדים הגבוהים. בלהביא את מה שמעבר לאגו, את הנשמה, האלוקות, הפרספקטיבה של האמונה אל תוך הסיפור. זה משלים אבל זה לא תופס את השלם. אם אתם רוצים לתפוס את השלם אתם צריכים לספר את כל הסיפור מתחילתו ועד אחריתו בתוך כל מה שאנחנו, מעיניים של החשיבה היהודית הפנימית. זה האתגר שלנו.

עד כאן בקצרה דברי מבוא. 

נרנח”י בחז”ל

אני לא הולך להגיד פה עכשיו דברים מעולמו של הסוד. בינתיים בואו נדבר על דברים פשוטים – מדרשי חז”ל. אנחנו מדברים על האדם – מהו האדם?. חז”ל באים ומדברים על כך שהאדם הוא למעשה הופעה שיש בה פנים שונות.

“ואהבת את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך מהו בכל לבבך ובכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך אמר ר’ מאיר על כל נשימה ונשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו מנין שנאמר (תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה א”ר סימון חמשה שמות נקראו לנפש ואלו הן, רוח, נפש, נשמה, חיה, יחידה,” דברים רבה (וילנא) פרשת ואתחנן פרשה ב לז:

המושגים האלה- נפש רוח נשמה חיה יחידה, הם מושגי הבסיס שאחר כך נפתחים בתורת האר”י, ויהפכו להיות התשתית לכל מה שנדבר. בקיצור נרנח”י. מאיפה לוקח ר’ סימון את חמשת השמות האלה? מהתנ”ך. הוא מסתכל בתנ”ך ורואה איך התנ”ך מספר לנו על הנפש. על נפש החיים, על רוח החיים, על נשמת חיים. הוא לוקח מתוך התנ”ך את אותם שמות, אותם מושגים שמתארים את האדם. מתוך דברי המדרש נראה שאלו לא רק חמש שמות של אותו דבר, אלא לכאורה חמש, אולי, נפשות שונות שיש בתוכנו. “בכל נפשך, בכל נפש ונפש שברא בך”. עם כל נפש ונפש שברא בך תודה לו. אם נזהה את זה עם ר’ סימון אז תודה לו עם הנפש, תודה לו עם הרוח, תודה לו עם הנשמה, תודה לו עם החיה, ותודה לו עם היחידה. עם כל היבט והיבט של קיום האדם אתה צריך להיות מסוגל להודות בו ולאהוב איתו את ה’.

בבראשית רבה, חז”ל הולכים קצת יותר פנימה ומפרטים לנו יותר על ההיבטים השונים האלה של הנפש. בפשטות היה אפשר להבין שחמשה שמות נקראו לנפש – הנפש היא אחת ויש לה חמש שמות, ויכול להיות שגם זו ראיה נכונה. זה קצת מתח בתוך העולם של הפנימיות – האם אנחנו מציירים את הנפש כאחת עם חמש היטלים או שיש לנו חמש נפשות שכולם אחת. אפשר לראות בהיסטוריה של הקבלה קולות כאלה וכאלה, כנראה ששניהם צודקים, זה ענין של פרספקטיבה. יש לזה חשיבות אבל לא אכנס לזה עכשיו. אדבר עליהם בסופו של דבר כהיבטים שונים.

“חמשה שמות נקראו לה, נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה” בראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה יד ט:

גם פה אפשר היה להגיד “חמשה שמות נקראו לה” כולם חמשה שמות לנשמה או חמשה שמות לנפש וככה זה נקרא בפשטות. ופה המדרש מפרט:

1) “נפש, זה הדם שנאמר (דברים יב) כי הדם הוא הנפש,
2) רוח, שהיא עולה ויורדת שנאמר (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה.
3) נשמה, זו האופיה, דברייתא אמרין האופיתא טבא, “

נשמה זה האופי, אופיה, מה האופי שלך, זה ביטוי הנשמה. שאנשים אומרים האופי שלך הוא טוב.

4) “חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף,
5) יחידה, שכל האברים משנים שנים, והיא יחידה בגוף, “

בנפש, רוח נשמה ניכר שזה היבטים שונים. הנפש זהה עם הדם- זה יושב על הפסוקים בתורה. “כי הדם הוא בנפש יכפר” “נפש כל בשר בדמו היא” הנפש מזוהה עם הדם, או נוכחת בתוך הדם, זה הביטוי הראשון. אחר כך הרוח שהיא עולה ויורדת. והנשמה זה האופי.

בחיה ויחידה קשה לראות בהם משהו שהוא באמת אופיא, או היבט אחר. לכאורה זה תכונות או מאפיין של הנשמה שהיא חיה שהיא יחידה, אבל לא בהכרח אנחנו רואים בזה גם תיאור ייחודי. כך זה במדרש.

“… ר’ לוי בשם ר’ חנינא אמר על כל נשימה ונשימה שאדם נושם צריך לקלס לבורא מ”ט (תהלים קנ) כל הנשמה תהלל יה כל הנשימה תהלל יה. “

פה יש זהות מסוימת בין נשמה לנשימה.

” ויהי האדם לנפש חיה, רבי יהודה אמר מלמד שעשה לו עוקץ כחיה, וחזר ולקחו ממנו מפני כבודו, … “

נרנח”י בתנ”ך

הדומיננטיות של הנר”נ

חמשת ההיבטים שהם שמותיה של הנפש, נלקחו ע”י חז”ל מתוך הפסוקים. אם תסתכלו בתוך הפסוקים תראו שיש מאפיינים שונים, הקשרים שונים לנפש, הקשרים שונים לרוח, הקשרים שונים לנשמה. חיה ויחידה כמעט ולא תמצאו בתנ”ך, חוץ מספר תהילים. מה שמראה שהם פחות בעלי ביטוי בנפש האנושית, וזה יקרין וישליך כמו על תפיסת האישיות הבסיסית שלנו. תפיסת האישיות הבסיסית שלנו בנויה מנפש רוח נשמה. חיה ויחידה בדרך כלל עלומים יותר מבחינתנו.

בשפת הקבלה נהוג לומר שהאישיות בנויה משלשה כלים, שלשה חלקים: נפש, רוח ונשמה.

מה עם חיה ויחידה? אומרים שאין להם כלים, נדבר על זה בהמשך. הם נקראים מקיפים, מקיף חיה מקיף יחידה.

הרבה פעמים מציירים את זה ככה:

או בציור קצת אחר:

מקיף חיה ומקיף יחידה. החיה נוכחת והולכת והיחידה מקיפה את הכל כנוכחות של אחדות עצמית בלתי מתחלקת. זה הרבה פעמים הציור, זאת אומרת שלחיה וליחידה יש פחות ביטויים בתוכנו. על פניו, עיקר מה שנוכח לנו זה הנפש הרוח והנשמה שבונים את מרכיבי האישיות, והם שלשת הכלים שלנו. מה זה כלי? יכולת ביטוי, יכולת תפיסה. יש לי יכולת לתפוס דרך השפה הנפשית שלי, יכולת תפיסה דרך השפה הרוחית שלי, יכולת תפיסה וחשיבה של הנשמה שלי. חיה ויחידה זה משהו יותר עלום. נקדיש זמן לחיה, ופחות זמן ליחידה, אבל נקדיש לזה זמן. לא נשאיר את זה בציור הזה. החיה והיחידה מכניסות אותנו לאזורים האלוקיים יותר שלנו, ולכן הם פחות נגישים בהרבה מובנים, פחות נתפסים על ידינו. אבל בתוך המסע שלנו אל השלם של עצמנו לא נוכל לוותר לא על החיה ולא על היחידה. כמה שאוכל לדבר על היחידה אני אדבר. על החיה בטוח ארחיב.

במילים אחרות, מה שמשתקף בתנ”ך משקף את מה שקורה בנפש האנושית. יש הקבלה גם מבחינת הכתיבה והיצירה. זה יותר יובן לכם בהמשך, הרבה יותר לעומק, למה התבנית הזאת היא תבנית רווחת.

אני רק אתן כל מיני אזכורים, זה דברים שכתובים פשוט בתנ”ך. לא אאריך בזה, אבל חשוב שתקבלו את התשתית מהשפה התנכ”ית עצמה. מה אפשר לומר על נפש, על רוח, על נשמה בתנ”ך. הייתי ממליץ לכל אחד לעשות את זה בעצמו. נעבור על זה במעוף כדי לפתוח לכם את החשיבה הזאת שאח”כ הפכה להיות מאוד מרכזית. חלק גדול ממה שנעשה השנה זה לדבר על נפש, מה זה אומר נפש? מה ההיבטים שלה? מה הכוחות שגלומים בה? מה הפוטנציאל ההתפתחותי שלה? נדבר על נפש כמה חודשים. מה זה אומר רוח? נדבר על זה כמה חודשים. מה זה אומר נשמה? נעסוק בזה לעומק. מה זה אומר חיה? נעסוק בזה איזה חודש חודשים. ניקח כל היבט כזה ונפתח אותו. איך אנחנו פותחים אותו? על פי מערכות רשת החשיבה הקבליות. כדי שכשתאמרו נפש, ותפגשו את המילה נפש, זה לא יהיה משהו מאוד סתמי וכללי אלא עולם מאוד מפותח שאתם מכירים אותו, ויש לכם הבנה למערכות היחסים שלו בתוך עצמו ועם ההיבטים האחרים – מה היחסים בין נפש לרוח, מה היחסים בין נפש לנשמה, מה היחסים בין נפש לחיה, מה היחסים בין נפש ליחידה. יש פה הרבה דברים לעסוק בהם ואנחנו נצטרך להקדיש לזה הרבה זמן בהמשך.

הנפש בתנ”ך

מה נוכל לומר על הנפש?

אפשר לראות בתורה, בסיפור הבריאה, שהנפש היא לא אופיינית רק לאדם. גם לחיות, לעופות ולשרצים יש נפש, יש נפש חיה. נפש החיה מופיעה גם אצלם וגם אצל האדם. בפרק ב’ האדם נברא והוא מתואר כנפש כחיה, והוא גם קורא לחיות ומתואר בקריאתו גם כן שם נפש חיה.

הנפש מזוהה עם הבשר עם הדם. “כי נפש הבשר בדם הוא” לכן אסור לאכול דם, לכן הדם נועד למזבח לכפר, לכן חייבים לכסות את הדם גם בבעלי חיים, גם בחיות וגם בעופות, בגלל הנוכחות של הנפש, של החיוניות הנפשית עם הדם. זה הזהות בסיסית.

אפשר לראות בתנ”ך שהנפש אוכלת. מופיע הרבה פעמים בתנ”ך. “אך אשר יאכל לכל נפש”. הרוח בשום מקום לא אוכלת, הנשמה לא אוכלת. אזכורי האכילה מופיעים תמיד בהקשר של נפש. לאט לאט נבנה מזה פסיפס. הנפש כמו שהיא נהנית לאכול היא גם סובלת מאי אכילה, עינוי נפש.

הנפש קשורה לתאווה, אני קורא בדברים פרק יב, כ: 

“וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר:” 

בכל אוות נפשך תאכל בשר.

התאווה הנפשית יכולה גם להפוך לתאווה לנוכחות אלוקים. נדבר על זה במשך השנה כשנדבר על הנפש, מהרמות הכי נמוכות שלה עד הרמות הכי גבוהות שלה, הרמות האלוקיות של הנפש. הסיפור המלא של הנפש מכיל את המקומות הכי נמוכים ויצריים ואת המקומות הכי גבוהים. גם אכילה יכולה להיות התרחשות מקודשת. הנפש יכולה להיות גם מופע קדוש כמו שהיא יכולה להיות מופע גס ובהמי. במנעד הזה של הנפש, נצטרך עוד לעסוק הרבה במשך השנה. שימו לב שהנפש תאווה לאכל בשר אבל גם “וּלְזִכְרְךָ תַּאֲוַת נָפֶשׁ:” גם זכרו של אלוקים מעורר את תאוות הנפש.” נַפְשִׁי אִוִּיתִיךָ בַּלַּיְלָה אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ”. “נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע לֹא יֻחַן בְּעֵינָיו רֵעֵהוּ:”
בנפש בה יש את האיווי, התאווה, ההשתוקקות. זה לא מופיע לא על הרוח ולא על הנשמה, הם לא מתאווים.

הנפש היא גם החוטאת בתנ”ך. “נפש כי תחטא” מופיע הרבה בתנ”ך. הנפש היא אשמה. בשום מקום הרוח לא חוטאת והנשמה לא חוטאת.

התנ”ך מתאר את האדם מזוויות שונות, מהיבטים שונים, ומייצר מערכות הקשר לנפש, לרוח ולנשמה. אני מזמין אתכם לעשות את המסע הזה בעצמכם, לנסות להתבונן בנפש על היבטיה השונים, איך שהתנ”ך מספר אותה. אילו פעילויות הוא קושר לכל היבט. זה מה שנעשה פה בלימוד, ניקח את הנפש, ונגיד- נפש קשורה לחסרון, להשתוקקות, להזדקקות שלנו, לצרכים. נפש קשורה לצורך, לתאווה. מה זה אומר צורך? למה היא קשורה לצורך? למה זה יושב דווקא על צורך? יהיה לזה הרבה משמעויות, הרבה מנעד. לדוגמא: נפש קשורה לצורך ולתאווה, ומופיע שהנפש נמצאת בספירת המלכות. המלכות קשורה למקום של החיסרון, של צורך, של הבקשה, לזה ש”לית לה מגרמה כלום”. “לית לה מגרמה כלום”, יוליך אותי מהמקום הכי נמוך שלי בנפש שלי, חווית הצורך והחיסרון, עד המקום הכי גבוה שלי, עד המקום שהשכינה מתוארת כספירת המלכות ד”לית לה מגרמה כלום”. עם המנעדים של הנפש נלך במסעות ארוכים, אבל קודם כל את החיבור הזה של הנפש עם צורך, תאווה, קיום, גוף, עם הרובד הכי פיזי שלנו, עם החייתיות שלנו אפילו, זה לא מתחיל מהקבלה, אלא מהתנ”ך, מהתורה.

הרב קוק כותב באורות התורה שאחד החסרונות של לומדי קבלה הוא שהם מתחילים ללמוד מהקבלה ולא מהתנ”ך, ולא מחז”ל. יש לפעמים צורך, לפני שמתחילים ללמוד את כתבי האר”י, לפתוח ולקרוא. לא, בואו נפתח את הנפש – מה נכתב עליה מהתנ”ך עד היום, עד שנגיע לתוך הסיפור הקבלי. הסיפור הקבלי מארגן לנו הרבה שכבות של תיאורים על הנפש שהמקובלים במילון הקבלי שלהם שמו לב אליו. המקובלים כמודעים לחשיבה מרובדת, חשיבה של ספירות שונות, ועולמות שונים, הולכים בהקשבה מאוד מאוד עדינה להקשיב למה כתוב כל פעם ואיך כל פעם האדם מתואר. האם כתוב עליו נפש, האם האדם הזה מתואר ברוח, האם הוא מתואר בנשמה. האם כתוב יצירה, האם כתוב בריאה, האם כתוב עשיה. מה כתוב על הציור האלוקי של האדם. איך אלוקים מתואר. איך מתוארת הנפש של אלוקים, אם יש דבר כזה. איך מתוארת הרוח של אלוקים, איך מתוארת הנשמה של אלוקים. מכל הדברים האלה המקובלים יצרו את תבניות החשיבה שלהם, ואת היכולת שלנו לקרוא יותר לעומק את עצמנו. אני מזכיר מה שאמרתי קודם, בגלל שהסיפור שלנו הוא בצלם אלוקים, אז על כל מה שאנחנו אומרים פה נצטרך לחשוב על ההשתקפות שלו למעלה באופן דו כיווני. אם יש פה נפש בתוך האדם – האם יש נפש באלוקות? אם יש רוח באדם יש רוח אלוקים? אם יש נשמה באדם – יש נשמת אלוקים? האם יש רוח אלוקים? אתם יכולים להבין את זה בצורה פשוטה שכן, היא מופיעה הרבה בתורה ובנ”ך – רוח ה’, רוח אלוקים. 

האם יש נפש לאלוקים, האם אלוקים מתואר עם נפש? האם יש נשמה אלוקית? זה מופיע, הנשמה ניתנת באדם מאלוקים, נשמת שדי. זה מצריך חשיבה, יכול להיות שהנפש היא במצב קצת יותר פרובלמטי בסיפור, גם בזה נצטרך הרבה לעסוק – מקומה של הנפש בדיקן האלוקי של האדם. עד כמה היא שם? מה זה אומר לנו? את הדברים האלה אפשר להוציא רק מהמסע שלנו בעקבות התנ”ך, לנסות להקשיב למופעים השונים של דיוקן האדם בצורה של נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה בשפה התנכ”ית.

דברנו על החטא. יש מרירות נפש. המוות הרבה פעמים קשור לנפש, “נפש מת” “מכה נפש”. נפש במובן הזה קשורה לרובד הבסיסי יותר של החיים. אוכל, תאווה, קיום, חטא שנובע מהצורך הנפשי. הצרכים האנושיים ההישרדותיים מובלים אותנו לחטא, לתאווה, הבהמיות שלנו נפשית, הנפש כתופעה שמשותפת עם הבהמה, היא יושבת בתשתית של השגגה והחטא שלנו. מאפיינים מנטאליים ורגשיים גבוהים, מיוחסים בתנ”ך לרוח ולא לנפש. זה יכול להסביר לנו למה אנחנו אולי רואים יותר את החטא כרוך עם הנפש ולא עם הרוח ולא עם הנשמה.

הרוח בתנ”ך

יש הרבה רוח אלוקים ורוח הויה בתנ”ך. רוח אלוקים הרבה פעמים כשהיא באה אל האדם היא באה עם חכמה תבונה ודעת. היכולות המנטאליות שלנו קשורות לרוח האלוקים שבתוכנו. “רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק. בשום מקום לא מצאתי תיאורים כאלה של הנפש. יכולות מנטאליות באות כהשראה. רוח היא השראה אלוקית הרבה פעמים. לא רק, יש גם רוח רעה, יש רוח זנונים, רוח טומאה, כמו שיש נבואת שקר, כמו שיש נביא אמת. צריך לקחת גם את זה בחשבון. התנ”ך לא מסביר מאיפה הגיעה הרוח הטמאה, רוח השקר, רוח הזנונים. הרוח קשורה בהרבה מובנים לאזורים המנטאליים שלנו. לנגינה – דוד ושאול המוזיקה והרוח. השראה. הרבה משמעויות של כח, מובילות, מנהיגות, פעולה, יוזמה אנושית, פריצה, ויכולת התמודדות קשורות לרוח. רוח ה’ חלה על הנביא, על השופט, והוא קם ונלחם, קם ושופט, הוא קם ופורץ את המציאות ומוביל אותה לאיזושהי מציאות אחרת. בהקשר הזה אפשר לראות מה הרוח עושה לבני האדם כשהיא מופיעה בהם. בהקשר הזה הרוח קשורה למרכז השני של האישיות, שיש לו חיבור, בשפה שלנו, לאגו האנושי. לאו דווקא לנפש מצד הצרכים, ההזדקקות והאכילה, אלא האישיות האנושית מהמקום הפועל, היוצר, העושה, המוביל, המנטאלי, החושב, המודע. וגם הרגשי- יש קשר חזק בין לב לרוח. אפשר לומר כמעט שמשכנה של הרוח בלב. לאורך כל התנ”ך לב ורוח הן מילים נרדפות. “לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי” גם בדברים החיוביים וגם בשלילים. הגאווה האנושית תבוא עם הרוח כי זה עצמה, כח. היכולת שלי לדבר גם קשורה ברוח. כל אלו מופעים שאפשר לראות בתנ”ך שקשורים לרוח.

הנשמה בתנ”ך

מה נוכל לומר על הנשמה? מעט מאוד. מה היא עושה? מהללת את ה’, “כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּ יָה”: חופשת חדרי בטן.  “וְנִשְׁמַת שַׁדַּי תְּבִינֵם”: באיוב, מופע יחסית ייחודי שיכולת התובנה שלנו באה מנוכחות הנשמה. ומחיה את האדם. אין לה הרבה פעילויות. רוב הפעילויות נמצאות במופעים של נפש ושל רוח. זה עוד ציור שאפשר לומר על מסת האדם.

מסת האדם היא בנפש וברוח. מעט בשורש שלה בנשמה. 

חיה ויחידה בתנ”ך

חיה ויחידה, אין להם יותר מידי בתנ”ך, שני פסוקים: 

תהלים פרק קמג : (ג) כִּי רָדַף אוֹיֵב נַפְשִׁי דִּכָּא לָאָרֶץ חַיָּתִי …”   

תהלים פרק כב (כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי:

פסוקים סתומים שלא אומרים לנו הרבה.

גם כשאנחנו מסתכלים בתורת הקבלה, המסה של הזהות האנושית היא בנפש וברוח. גם ככה זה אצלנו, רוב האנשים פעילים באזורי הנפש ובאזורי הרוח. מי היא הנשמה? מהי הנשמה? עלמא דאתכסיא. חיה ויחידה נמצאות ברבדים יותר עלומים מהנפש והרוח. את זה נצטרך להבין גם במשך השנה – למה הנשמה נמצאת ברבדים נסתרים יותר? איך מוצאים את הדרך אליה? את הדרך לנוכחות שלה? את האינטראקציות בין הנפש והרוח לנשמה שלנו? בין הנפש והרוח והנשמה לחיה וליחידה? זה דברים שהקבלה השקיעה בהם יותר מאמץ, כי הנפש הרוח הם האזורים שלנו כבני אדם, המפגש עם הרובד האלוקי שלנו יפגיש אותנו ביתר שאת עם הנשמה שלנו ובוודאי עם החיה והיחידה כאזורים שנמצאים בתוך המרחב של הנוכחות האלוקית.

עד כאן על רגל אחת. בעז”ה שבוע הבא נכנס יותר לעומק לסיפור הזה. נחזור עוד קצת למקרא ונתחיל לראות איך המקובלים לקחו את הציורים האלה, וסנכרנו אותם עם מה שהם קראו לו “תבנית ארבעת העולמות”. היחסים בין הנפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה לעולמות האצילות, בריאה, יצירה ועשיה, ונתנו לנו עוד שכבה לקרוא את המרחבים של האזורים הנפשיים שלנו כבני אדם.

אני מקווה שתהיה לנו שנה טובה ומבורכת. מקווה שהמסע הזה יהיה מסע שתלכו איתו לחיים שלכם, שיפתח לכם ערוצים שיעזרו לכם להיות בני אדם שלמים יותר ויצירתיים יותר במסע שלכם בחיים.