פורים וכיפורים בתיקוני זוהר

אסתר : אח לצרה יולד – תיקוני זהר דף נז/ב

“ואיהי יום הכפורים, וכד אתקשטת קדמיה בלבושין שפירין דאינון לבושי כפרה, אתקרי ציץ דיליה, מצנפת דיליה, אבנט דיליה, איהי כלילא מארבע בגדי לבן מסטרא דימינא, ומארבע בגדי זהב מסטרא דשמאלא”

“ויהי יום הכיפורים, כאשר מתקשרת לפניו בלבושים יפים שהם לבושי כפרה נקראת ציץ שלו, מצנפת שלו, אבנט שלו, והיא כלולה מארבעה בגדי לבן מצד ימין וארבעה בגדי זהב מצד שמאל.”

באמצע נוצר שם יאקדונקי. ארבעה בגדי לבן- שם הוויה. ארבעה בגדי זהב- זה שם אדנות. השילוב של שניהם ביחד, שמונת המלבושים זה יאקדונקי. בגימטריה מלבוש, חשמל.

עניין המלבושים הוא מעין עולם בפני עצמו. עולם שיש בו התרחשות של חיים. יש ייחוד בתוך עולם המלבושים. הדיבור שלנו זה ייחוד יאקדונקי, כי אנחנו נפגשים במרחב הדיבור שביני לביניכם. מרחב הביניים הזה הוא מרחב של חיים. הוא משקף עולמות פנימיים ויוצר מפגשים בעולם ההיכלות שלנו.

“בההוא זמנא דאתקשטת באלין לבושין דכפרה אתמר בה ותלבש אסתר מלכות, ובהון עאלת לפני ולפנים, הדא הוא דכתיב ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, ובהון נשאה חן בעיניו, ורזא דמלה וראיתיה לזכור ברית עולם, ומיד ה’ שמעה ה’ סלחה ה’ הקשיבה ועשה אל תאחר”

“ובאותו זמן שמתקשרת באלו לבושי הכפרה נאמר בה ותלבש אסתר מלכות, ובהם נכנסת לפני ולפנים זהו שכתוב ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית, ובהם נשאה חן בעיניו סוד הדבר וראיתי על לזכור ברית עולם, ומיד ה’ שמעה ה’ סלחה ה’ הקשיבה ועשה אל תאחר.”

 [באה”ג: ה’ שמעה כו’ – ר”ת שס”ה דהוא יוה”כ כולל שס”ה ימות השנה ומכפר על שס”ה ל”ת: ]

הגר”א כותב: “ה’ שמעה, ה’ סלחה, ה’ הקשיבה” הם ראשי תיבות שס”ה שהוא יום הכיפורים כולל שס”ה ימות השנה מכפר על שס”ה לא תעשה.

התיקונים מדבר על יום כיפור ופותח: “ויהי יום הכיפורים” אבל אז הוא עובר לפורים. זה נובע מזיהוי בין יום הכיפורים לפורים. זיהוי מאוד מפורסם. כולנו מצטטים את זה בשם התיקונים הזה: “פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים”. פורים נקרא על שם יום הכיפורים.

הוא לוקח את התהליך של יום הכיפורים, את הלבוש של שמונת הבגדים של הכהן הגדול. בגדי הזהב עבודת בגדי חוץ – אדנות. בגדי לבן בגדי פנים – שם הוויה. בזכות כולם היא נכנסת לקודש הקודשים, מתייחדת בייחוד הפנימי ובאה לפני המלך. היא עומדת בחצר בית המלך הפנימי ונושאת חן בעיניו. זה הייחוד – זכירת הברית, ברית עולם, הברית האלוקית. מתוך זכירת הברית האלוקית, נאמר: ה’ שמעה ה’ סלחה ה’ הקשיבה ועשה אל תאחר. ואז יש את המענה שהקב”ה שומע אותנו ועונה לנו.

עינויי יום כיפור

פורים הוא כיפורים. מצד אחד זה תיאור של כיפורים, מצד שני זה תיאור של אסתר. מהו המפגש הזה? איך התיקונים רואה אותו?

פורים אתקריאת על שם יום הכפורים, דעתידין לאתענגא ביה, ולשנויי ליה מענוי לענג, ומה דאיהי שכינתא אסור ביה נעילת הסנדל, בההוא זמנא אתמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב, וענוגא וחדוה וכמה טבין מזומנין לגבה, ודא יהא בזמנא דפורקנא בעגלא:

“פורים על שם יום הכיפורים, נקרא על שם יום הכיפורים שעתידים ביום הכיפורים להתענג בו. לשנות אותו מעינוי לעונג. ומה שהיא שכינה אסור בו נעילת הסנדל, נאמר בה מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. ועינוג ושמחה וכמה טובות מזומנים לגביה, וזה בזמן של הגאולה במהרה.”

יום הכיפורים בעולם הזה הוא בצער – מתענים בו ואסור בנעילת הסנדל. יום הכיפורים בעולם הזה לא משקף מציאות אידאלית. יום הכיפורים בעולם הזה משקף מציאות חלקית, מציאות של צרה. השינוי העיקרי בתפיסה פה, זה שינוי יסודי בתפיסת יום הכיפורים. יום הכיפורים שמשקף מציאות חסרה של השכינה. שבשביל לבוא לייחוד הקדוש, היא באה מתוך עינוי, לא מתוך עונג. היא באה לייחוד הקדוש עם איסור נעילה. לעתיד לבוא נאמר: מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב. היא תבוא בעונג, בשמחה. הייחוד יהיה אחרת באחרית הימים. היום הייחוד בעולם הזה לא נראה כמו שהוא אמור להיות.

ברמה מסוימת זה נכון לעולם הזה. בעולם הזה יש ימות חולין ושבת. יש בו מציאויות של חטא. יום הכיפורים הוא בעקבות חטא במובן מסוים, הוא בא לכפר. יום הכיפורים בא בעקבות חטא נדב ואביהו. הוא בא בהקשר של כפרה.

בעולם הזה, ביום הכיפורים צריך לפשוט הקליפת נוגה, “של נעליך מעל רגליך”. הוא אסור בחמישה דברים, חמישה עינויים. צריך לפשוט את הקלי’ נוגה ולהיכנס לבפנים. לעתיד לבוא לא נצטרך לפשוט את הקלי’ נוגה אלא יהיה לנו “מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב”, יהיה תענוג, יהיה קדושה. פורים קרוי על שם יום הכיפורים של העולם הזה שהוא מצב של צרה. זו ביאה לפני המלך בעת צרה.

“אבוא אל המלך שלא כדת”

ומאן גרם ענוי לשכינתא בגלותא, אלא רזא דמלה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת

“ומי גרם עינוי לשכינה בגלות? אלא הוא סוד הדבר, ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת.”

בגלל שהשכינה באה אל המלך שלא כדת, היא מצויה בעינוי בגלות. בגלות אין ייחוד ואין זעיר אנפין, אין הארת קשר. היא נכנסת בלא בעלה, בלי הארת התפארת, בלי הארת עמודא אמציעתא, בלי הארת משה. היא נכנסת מתוך קטנות, מתוך גלות.

בגין דעאלת בלא בעלה, דאתמר ביה מימינו אש דת למו,

“נכנסת בלא בעלה שנאמר בה מימינו אש דת למו.”

אין לה תורה. הגר”א אומר בלא בעלה- דעת משה רבינו, דרגא דתורה. הוא הדעת בשבעים אנפין, דעת.

דבטילו בה אורייתא, ודא גרם אבודא דבית ראשון ושני

“שביטלו בה אורייתא, שביטלו בה את התורה. וזה גרם איבוד לבית ראשון ובית שני”

חורבן בית ראשון וחורבן בית שני קרו בגלל שהשכינה היא ללא התורה, ללא הדעת, ללא משה.

, הדא הוא דכתיב וכאשר אבדתי אבדתי

“וזהו שכתוב וכאשר אבדתי אבדתי”

אבדתי בית ראשון, אבדתי בית שני. למרות שאין לה תורה, ואין לה ייחוד, ואין לה בית מקדש ראשון ולא בית מקדש שני, והיא מצויה בגלות בתוך צרה גדולה שנובעת מחסרון התורה הפנימית, חסרון הדעת הפנימית, היא עדיין באה אל המלך, שלא כדת. זה עינוי לשכינה, היא מצויה בחוסר נוכחות אלוקית – כולה חסרה, אבודה, אבודה בית ראשון, אבודה בית שני ונטולת דעת. ככה היא באה אל המלך, אשר לא כדת.

ביום הכיפורים כתוב “אל יבוא בכל עת אל הקודש מבית לפרוכת”, אסור לבוא שלא כדת. אסור לבוא מחוסרי בגדים, שתויי יין ואסור לבוא שלא בזמן. יום הכיפורים הוא יום טוב. יום טוב שאמנם יש בו חמישה עינויים, אבל זאת מציאות מתוקנת, מסודרת, בתוך דת, על פי התורה. פורים זה לבוא לפני המלך שלא כדת. לא בייחוד, לא בזמן שעם ישראל בארצו, לא בזמן גאולה, לא בזמן שעם ישראל בא בייחוד פנים בפנים לקדוש ברוך הוא. היא באה לפני המלך שלא כדת.

פורים נקרא על שם יום הכיפורים שהוא מצב של צרה. לעתיד לבוא כמו שיום הכיפורים כנראה יתהפך לעונג גם פורים יהפך מעינוי לעונג. איזה עינוי יש בפורים? זו סיטואציה שהשכינה בגלות, וזה הרבה יותר גדול מחמשת העינויים של יום הכיפורים. “שק ואפר יוצע לרבים”, שלושה ימים של צום וכל וגזירות שמד על העם היהודי.

המלך פה הוא לא אחשוורוש אלא המלך. זו כניסה לפני ולפנים, לחצר בית המלך הפנימית. כמו שביום הכיפורים נכנס לפני הקדוש ברוך לחצר בית המלך הפנימית. אז הוא רואה אותה, “ותלבש אסתר מלכות”, אז כתוב: “וראיתיה לזכור ברית עולם”.

ברית אבות

“ועם כל דא, ואף על גב שנכנסת בלא בעלה שהוא דברי תורה עם כל עאלת באבהן.”

אסתר נכנסת מכוחם של האבות, זכות אבות, ברית אבות.

דאינון שלשת ימים לילה ויום דאתענת בהון,

“שהם שלושה ימים ויום שהתענתה בהם.”

שלושה ימים, לילה ויום היא מתענה. בגר”א ובפרשנים מקבילים את זה ליום הכיפורים שיש בו תענית יום לילה ותוספת. מערב עד ערב יש בזה בחינה מסוימת של שלושת ימים.

ייחוד של קטנות

ואינון סהדין דעולימתא עאלת ביה למלכא, הדא הוא דכתיב ובזה הנערה באה אל המלך, נערה ודאי.

“והם העדים של העלמה, הם העדים שהעלמה נכנסת בהם אל המלך זהו שכתוב וזה הנערה באה אל המלך, נערה ודאי.”

היא לא ראויה עכשיו לייחוד, היא לא בוגרת, היא נערה.

באה אל המלך דאיש לא ידעה אלא בעלה, וכמה דבערב היא באה נערה בתולה ודאי, הכי נמי בבקר היא שבה נערה בתולה ודאי,

“באה אל המלך שאיש לא ידעה אלא בעלה וכמה דבערב היא באה נערה בתולה ודאי ככה בבוקר היא שבה נערה בתולה ודאי.”

אסתר היא איילת השחר שרחמה צר, היא נערה, בתולה.

ובה ערב ובקר פעמים קורין לישראל בעלה, וסהדין עלה דלא חליפת ליה היא ובנהא באחרא, ובגין דא ישראל אמרין בכל יומא שמע ישראל ה’ אלקינ”ו ה’ אחד, שמ”ע אח”ד, ש”ם א”ח ע”ד, א”ח נטיר לה,

“ובה ערב ובוקר פעמים קורין לישראל בעלה ומעידים עליה שלא החליפה אותו היא ובניה באחר. ולכן ישראל אומרים בכל יום שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד. שמ”ע אח”ד, ש”מ א”ח ע”ד א”ח נטיר לה.”

בגין דאח לצרה יולד, ועליה אתמר אתה סתר לי, ברוך אתה בבואך, יהודה אתה יודוך אחיך, בגין דביה יקו”ק וביה ד’, ביה איהי נטירא:

“בגין דאח לצרה יוולד ועליה נאמר אתה סתר לי. ברוך אתה בבואך, יהודה אתה יודוך אחיך, בגין דביה יקו”ק וביה ד’, ביה איהי נטירא.”

הנערה, השכינה באה אל המלך, הקדוש ברוך הוא. היא באה לייחוד, ייחוד של אחור, על פניו. היא נערה בקטנות, נערה בתולה, ואיש לא ידעה. היא מגיעה מתוך מצב של סתימות. היא באה לתוך הייחוד, אבל זה ייחוד של קטנות, היא גם חוזרת בתולה.

ערב ובוקר פעמיים בכל יום, קורין לישראל בעלה. בערב היא באה בבוקר היא שבה. היא קוראת שמע בערב והיא קוראת שמע בבוקר. בערב היא באה לפני הקב”ה, בבוקר היא שבה, וקריאת שמע פעמיים בבוקר ובערב אלה העדים שלה. הם מעידין עליה שהיא אף פעם לא שכחה את הקדוש ברוך הוא. שהיא תמיד בייחוד איתו.

אבל היא בהסתר פנים, בגלות, בצרה, איזה ייחוד זה? זה ייחוד קטנות, ייחוד נשיקין. ייחוד שהוא לא ייחוד באמת. ייחוד של שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד, ייחוד של ציקי קדירה. זה ייחוד קריאת שמע. בו היא קוראת לו. אבל היא לא נפרדת ממנו באמת.

שם א”ח – אח ואחות

הייחוד הזה שומר אותה. ש”ם א”ח ע”ד. הא”ח זה א”ח ד’. א”ח זה הקדוש ברוך הוא, שאליו מתחברת הד’. למה הוא נקרא פה אח? כי הוא באחור. באחור הם אחים. מחוברים אח באח. אח ואחות זה ייחוד אחור באחור. והוא אח לצרה יוולד. דווקא בעת הצרה הקב”ה עומד כאח, ומתייחד איתה בייחוד אח, שזה לא ייחוד באמת של פנים, זה ייחוד של היא בתולה וחוזרת בתולה. זה ייחוד של דבקות רוחא ברוחא. ייחוד של ברית נסתרת. ייחוד של קטנות. ברית שלא באמת פוגמת לה בנערה הבתולה. על האח הזה ששומר אותה בגלות, מתוך הקשר שיש לה, והנאמנות שלה כלפיו, נאמר: “אתה סתר לי מצר תצרני”. הקב”ה, האח, הוא הסתר שלה. הוא מסתיר אותה ומגן עליה.

הוא מגן עליה ומסתיר אותה מהס”מ – מהצר. מצר “תצרני רני פלט”. שכינתא בגלותא- היא בצרה. אסתר היא בצרה. אבל אח לצרה יוולד. מתוך הצרה הזאת היא בדבקות עם הקב”ה וזה שומר ומגן עליה. זה הייחוד שהיא מייחדת בערב ובבוקר, ייחוד עם בעלה ואיש לא ידעה. תורת ה’ תמימה משיבת נפש.

אלה יחסי אח ואחות. אם מישהו יגע באחותו חבל על הזמן אבל בבית הוא יריב איתה כל היום.

ועליה אתמר ויהי אמן את הדסה, הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה,

“ועליה נאמר ויהי אומן הדסה. הוא האומן שלה והיא האמונה שלו. הוא האומן שלה, והיא האמונה שלו”

מרדכי פה משקף את האח. יחסי מרדכי ואסתר הם לא יחסי איש ואשה, למרות שחז”ל דורשים ותהיי לו לבת.. הם יחסים של דוד, קרוב משפחה, שאר בשר. יכול להיות שבסתר יש פה סוג של ייחוד, אבל לא על דרך הפשט, אלא ייחוד הנשיקין, הדבקות שבניהם. אסתר שומעת, את מאמר מרדכי אסתר עושה. מאמר זה גם סוג של ייחוד, ייחוד של דיבור, לא של מעשה.

ועליה אתמר ויהי אמן את הדסה, הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה, ודא איהו דאתמר כאשר היתה באמנה אתו,

“הוא אומן דילה ואיהי אמונה דיליה, וזהו שנאמר כאשר הייתה באומנה איתו.”

האמונה הזאת שומרת עליה.

הסתר אסתיר – ההסתרה הכפולה

“ולא נגע בה נוכראה שהוא אחשוורוש בגין דאח עמה ודאי, ואיהו סתיר לה מינה”

היא מוסתרת ממנו. אתה סתר לי, אתה אח שלי. אח”ד. אתה שמסתיר אותי. “סתר לי מצר” ראשי תיבות ס”מ, שהוא הצר שמוסתר על ידי הקב”ה. אסתר היא הסתרה. מי מסתיר? הס”מ מסתיר אותנו מהקב”ה, והקב”ה מסתיר אותנו מהס”מ- “הסתר אסתיר”. “ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא”.

יש את ההסתרה של הס”מ, “אתה סתר לי מצר”. הס”מ הוא מסתיר אותנו מהקב”ה, מסתיר את השכינה מבעלה. יש הסתר פנים. אבל גם הקב”ה מסתיר אותנו מהס”מ. נכון שבחיצוניות אנחנו בידי הס”מ אבל בפנימיות אנחנו בייחוד של שמע ישראל. ייחוד שמע ישראל שומר עלינו. הוא האח”ד, הוא מייחד אותנו בקב”ה – ייחוד נסתר, של ציקי קדירה. בסיפור החיצוני אסתר בבית אחשוורוש, מוסתרת מהקב”ה, אבל הפנימיות שלה מחוברת ב”שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”, היא באומנה איתו. הקשר שלה עם מרדכי משקף את הקשר שלה עם הקב”ה. היא באה אל המלך שלא כדת. היא נכנסת לפני ולפנים להתייחד עם הקב”ה ייחוד של כדת – לא כדת כי היא בקטנות, בגלות, בתולה, נערה, זה לא הזמן. לא אמור להיות היום ייחוד בהתגלות, בפנים, בגאולה. אומן  זה כמו ייחוד יאקדונקי. זה המלבוש של החשמל בו מרדכי הסתיר את אסתר. הוא הסתיר אותה מאחשוורוש והגן עליה בלבוש החשמל – ביאקדונקי. זה הלבוש הפנימי שהיה ביניהם. מי שיוצר את הלבוש הזה זה “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. הנאמנות הפנימית ששמרה עליה בזמן שההתנהגות החיצונית הייתה שונה, במובן השדי – כמי שכפאו שד.

זה ייחוד האח. היא באה לייחוד שלא כדת. וראיתיה לזכור ברית עולם. ברית עולם זה “גם בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים להפר בריתי איתם”. “ואזכור את בריתי אברהם, ואת בריתי יצחק, ואת בריתי יעקב ואף את ארץ אזכור”. זו ברית אבות שדרכם היא נכנסת. היא באה לקשר של קטנות, אבל גם בקשר הקטנות הזה יש ברית. ברית נסתרת, ברית שמסתירה אותה ומגנה עליה. ברית מלבוש, ברית יסוד, ברית יאקדונקי, החשמל של היסוד, שמגן עליה. החשמל שמגן עליה זה החשמל של הברית בינה לבין מרדכי, שבינה לבין הקב”ה. זה מלביש אותה מהקליפות.

“במאי סתיר לה מניה?”

במה הקב”ה מסתיר אותה מאחשוורוש?

בנקודה דאיהי קוצא דאת ד’ מן אחד

“בנקודה, שהיא קוץ של האות ד’ מהמילה אחד.”

אם נוריד את הנקודה הזאת מהדלת יצא אחר – אלהים אחרים, ס”מ. נוסיף את היוד לתוך הר’, יצא אחד – ה’ אחד. הייחוד האחד זו הנקודה שמתווספת בקוץ, נקודה קטנה. נקודה שהיא יוד, אות ברית קודש שמתחברת אל השכינה, ומצילה אותה מהאחרות, מהבגידה. מחברת אותה פנימה לייחוד הקדוש, הפנימי.

“א”ח נטיר ד’, דלא יתקריב לגבה אחר”

א”ח שומר על הד’, שלא יתקרב לגבי אחר. זה משחק של אחר ואח.

הדא הוא דכתיב (ישעיה מ”ב) אני ה’ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן, והאי נקודה איהי אות ברית, דבה אשתלים א”ח לעשר

“זהו שכתוב אני ה’ הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן. והאי נקודה היא אות ברית שבה נשלם א”ח לעשר”

ובה אתעביד י’, ומאן דמשקר בברית מילה גרים לאסתלקא מיניה שכינתא, דאיהי יחודא דקודשא בריך הוא, ושליט עליה ש”ד דאיהו אחר,

“ובה נעשה י’ זאת ברית ומי שמשקר בברית המילה גורם להסתלק ממנו השכינה שהיא ייחוד הקב”ה ושולט עליו השד שהוא אחר”

אם אתה בברית הפנימית, ביוד של “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”, ברית של קטנות, של צרה, היא מלבישה אותך בלבוש של יאקודנקי, שם שדי מגן עליך. אתה ניצל מהשד. אבל לו יצויר ואין את הברית הפנימית הזאת, יש שקר בברית מילה, חוסר נאמנות לייחוד הקדוש עם הקדוש ברוך הוא, אז הי’ מסתלקת ונוצר אל אחר. נוצרת תחרות, במקום אח”ד יש אחר, במקום השדי יש שד.

דאיהו ודאי י’ דשדי,

“שהוא ודאי י'”

מי זה שד”י?

איהי קוצא מן ד’ דאחד

“קוץ מן הד’ באח”ד.

ואם משקר אעבר קוצא מן ד’ מן אחד ואשתאר אחר, ובגין דא אמר קרא (שמות ל”ד) לא תשתחוה לאל אחר וגומר, ובההוא זמנא דשלטא על בר נש שד דאיהו אל אחר, איהו משתעבד ביה בכל מיני ענויין, וחובא דא גרים לישראל לאשתעבדא בהון אומין דעלמא:

“ואם משקר אעבר קוצא מן ד’ דאחד ואשתאר אחר, ובגין דא אמר לא תשתחוה לאל אחר וגומר. בזמן ששולט על האדם השד, שהוא אל אחר, הוא משתעבד לה בכל מיני עינויים וחטאים. והחטא הזה גרם לישראל להשתעבד בין אומות העולם.”

ומאן דנטיר אות ברית בכל אתר דאיהי, בין בברית מילה, בין בשבת ויומין טבין, קודשא בריך הוא נטיר ליה בגינה בכל אתר, ומכסי עלוי משנאוי, כגוונא דמשה דאתמר ביה בצל שד”י יתלונן, וכגוונא דאסתר דסתיר לה מאחשורוש דאיהו ערל וטמא, ושוי באתרה שנית בדיוקנא דילה, הדא הוא דכתיב (אסתר ב’) כל אשר תאמר וגומר, בערב היא באה ובבקר היא שבה אל בית הנשים שני, ואיהו נטיר לה מהמן הרשע, הדא הוא דכתיב (תהלים ל”ב) מצר תצרני, דאיהו צר ואויב:

“ומי ששומר עול ברית בכל מקום שהיא, ברית מילה, ברית שבת, ברית ימים טובים, הקב”ה שומר לו בגללה, בכל מקום, ומכסה עליו משונאיו, כמו שנאמר על משה שנאמר בו בצל שדי יתלונן. כמו אסתר שהסתיר אותה מאחשוורוש שהוא ערל וטמא ושם במקומה שנית אחרת, בדיוקן שלה. זה שכתוב כל אשר תאמר אסתר עושה, כל אשר תאמר.. ינתן לך וגומר. בערב היא באה בערב היא שבה אל בית הנשים שני. והוא שומר עליה מהמן הרשע, זהו שכתוב מצר תצרני דהוא צר ואויב.

ובגין האי קנאה דכסי קודשא בריך הוא באות דיליה על אסתר, דאיהי קדושה דיליה, דלא איהי קדושה פחות מעשרה, אתלבשו עשרה כתרין תתאין בעשרה בנין דהמן, דתמן אל אחר, דהמן אמר ועשרת אלפים ככר כסף אשקול וגומר, וכלא לנטלא נוקמא מאסתר ואומתה, דאתמר בה ותלבש אסתר מלכות, וקודשא בריך הוא מסר לון בידהא ובידא דאומתה, ותלו אותו ואת בניו על העץ, ואיהו עבד עץ גבוה חמשים אמה, וקודשא בריך הוא נטיל נוקמא מניה ומבנוי בשכינתא עלאה, דמחאת למצראי חמשים מכות: [ באור הגר”א – כצ”ל – עץ גבוה חמשים אמה דא ה’ דסליקת בי’ לחמשים:]

בגלל זאת הקנאה שכיסה הקב”ה באות שלו על אסתר, שהיא הקדושה שלו, שלא יהיה קדושה פחות מעשרה, התלבשו העשרה כתרין תתאין בעשרה בני המן, שמשם אל אחר. שהמן אמר ועשרת אלפים כסף אשקול וגומר. והכל ליטול נקמה מאסתר ואומתה, שנאמר ותלבש אסתר מלכות, והקב”ה מסר לון בידיו ובידי אומתה ותלו אותו ואת בניו על העץ והוא עשה עץ גבוה חמישים אמה, והקב”ה נטל נקמה ממנו ובניו, והשכינה העליונה שהכתה למצרים חמישים מכות”

הסיפור הכפול של אסתר – בין פנים לחוץ

יש פה סיפור כפול. יש סיפור שהיא הולכת לאחשוורוש, אבל ההליכה הפנימית של אסתר זה לא לאחשוורוש. ההליכה הפנימית של אסתר זה לייחוד הפנימי, ייחוד הקדוש, ייחוד שמגן עליה, מסתיר אותה מהאובדים הפנימיים. “וינוס וינח בגדו אצלה”, מניח בחוץ את הבגידה, את המציאות החיצונית, את הבגד, את המלבוש בצורה השדית שלו, ומכניס פנימה את הלבוש הפנימי, הקדוש שמסתיר על פניו כלפי חוץ ולא נראה. סיפור אסתר הוא סיפור שלא נראה. יש פה רובד אחר, נסתר, הוא ה”שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”.

בגלל “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” ניתנת שדה במקום אסתר. אם לא היית אומר “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” אתה היית השד. נתון במרחב השד.

זהו פורים כפיצול מטורף בין החוץ לפנים. זה יום הכיפורים, כי זה מכפר על כל עוונותיהם של ישראל. הנקודה הפנימית הזו שמתגלה, הנאמנות הפנימית, הברית הנסתרת, שהיא לא בעת. היא באה שלא כדת. אבל למרות זאת, כשעם ישראל קוראים “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” ב”והיא אומן את הדסה”, מתגלה האמונה הפנימית שלה והאמונה שלו בה, ונוצרת מחדש “וראיתם לזכור ברית עולם”, שהיא ברית של קטנות. “וראיתם לזכור ברית עולם” זו הקשת בענן. שהוא רוצה להביא מבול לעולם אז הוא רואה את הברית ונזכר ומגן. זאת נאמנות בתוך מצב של קטנות. אבל הנאמנות הזאת מסוגלת לגלות את הנקודה הפנימית.

היא הייתה במצב לא מבורר. ברגע שהיא יצרה ייחוד שמע ישראל היא יצרה בירור- המרחב של השד הלך החוצה, והמרחב של המלאך הלך פנימה. קרה בירור בתוכה. זה המרחב של ההסתרה, זה המרחב של קריאת שמע וייחוד המלאך. זה המרחב של ס”מ.

ביום כיפור האדם כמו מלאך. צם, מתקדש, יום קדוש, שבת שבתון, בארץ ישראל. עושה את ההפרדה הנחמדה של השעיר שנשלח החוצה. בפורים זה לא שהשעיר נשלח החוצה, ואתה במרחב היפה, רק שזה לא יפריע לייחוד הקודש, אלא אתה בלב הקליפות. כשושנה בן החוחים כן רעייתי בין הבנות. היא הייתה בעומק הקליפות, מעורבבת בהם ללא הכרה ומצליחה לייצר עולם פנימי שמכפר על כל הקליפה. הכפרה זאת היכולת לראות את הנאמנות והשייכות. לייצר ייחוד פנימי שממשיך ברית והארת חיים מתוך הייחוד נסתר הזה. צריך כפרה והלבנה.

זהו מרחב שהוא קודש הקודשים. זה יום הכיפורים. יום הכיפורים הוא גילוי החותמות הפנימיים.

זה פורים שזה הטוב ורע. שכינתא בגלותא, עץ הדעת טוב ורע, זה לא פורים של עץ החיים. זה פורים של ציקי קדירה. עשר פעמים אקי”ק בגימטריה, ציקי קדירה. זה ההארות עם מה שהלבושים שמגנים עליה, שחותמים אותה בתוך הברית הפנימית של הקודש.

משהו יוצא החוצה במגילה, לפי הדרוש הזה? מה מתגלה, כלפי חוץ? מתגלה השידה. השידה מגלה לאחשוורוש הרבה דברים. מהשידה הזאת נולד כורש, שהוא חציו טוב חציו רע. הוא מאפשר את שיבת עם ישראל לארצו לבניין בית המקדש. השידה היא גם סוג של חשיפה של המרחב הפנימי. השידה היא התרגום החיצוני של העולם הפנימי. השידה הזאת היא לא חלק מהסיפור של אסתר. זה היה כמי שכפאו שד כי אסתר קרקע עולם היא. יש שתי אפשרויות להבין את אסתר, או כעבירה לשמה, או כאונס. קרקע עולם היא. אם היא כקרקע עולם זה כמי שכפאו שד. אבל השד הזה לא מנותק מאסתר הפנימית, הוא הופעה מסוימת שלה. הופעה שלה בחיצונים. בקליפות. ההופעה הזאתי תרמה לעם היהודי הרבה דברים. היא תרמה את הצהרת כורש.

סיפורה של אסתר הוא סיפורה הוא של מהפך משד למלאך. היא קודם כל הייתה שד. חיה לה בבית ארמון המלך ואחשוורוש בערבוב. שושן הבירה הייתה מצב שדי. הבירור הבסיסי מתחיל מהמשתה והלאה. הבירור היה שיש נקודה פנימית. שיש מלאך, שיש ייעוד. לא סתם היא נמצאת שם. אז כל מה שקורה נדחף החוצה ויש נקודה פנימית יותר. השד נשאר והמשיך את חייו והמלאך נכנס פנימה למרחב ייחוד מערכי פנימי של שמע ישראל.

גניבת וגילוי הברית בבעל שם טוב

בבעל שם טוב יש סיפור מופלא, ידוע וקשה:

“והפיץ אתכם בעמים..ועבדתם שם..ובקשתם משם את ה’ אלוקיך ומצאת וכו’. שמעתי ממורי משל על איזה סוחר אחד שהיה בים, והיה סוער הים והולך למאוד עד סכנת מיתה, אז הסוחר עמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה. והיה שם גוי עובד עבודה זרה, ותמה על הסוחר שהתפלל עבור זכות אשתו. והשיבו שבאמת ראוי להפליג בשבחה. ואמר זה הגוי אני אלך ואפתנה, ואיזה אות אתה מבקש ממנה, והשיב שיש לה טבעת – טבעת מ’ סתומה – אחד חשוב על ידה, ואם יביאנו אז ידע וכו’. והסכימו על איזה קנס, שיתן כל אחד סחורתו לזה שכנגדו שינוצח. והלך אצלה לפתותה, ולא יוכל להתקרב אצלה כלל, וחזר ובא אליה כמה פעמים באומרו שיש לה סוד מבעלה ולא השגיחה עליו, עד ששכר את שפחתה לגנוב ממנה הטבעת זה בכמה תחבולות שעשה.”

זו גניבת הקדושה על ידי השפחה.

“ועלתה בידו, ובא עם טבעת זה הסימן לבעלה.”

דרך המרחב השדי, המרחב השפחתי, הוא הצליח לגנוב את הקדושה. את החותם של הקדושה- טבעת זה החותם. ולקח את הברית.

“ולקח הסחורה ממנו ובא בספינה ריקנית אל ביתו, ובשמעה האשה מביאת בעלה אז קשטה את עצמה ויצאה לקראתו בדברי ריצוי ואהבה שהיה ביניהם מאז וקדם, וכל זה לא נכנס באזניו, והיתה תמה עליו ולא ידעה על מה ולמה זז מחיבתה ואהבתה, ובא עמה לביתה ולבו בל עמה. וסיבב הדבר עד ששלחה מעל פניו בספינה על הים בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח אחד ממנהיגי ספינה לבדו, והלכה בספינה כמה ימים בלי מאכל ומשתה, והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק אותי אזי אתן לך וכך עשתה בהכרח, ואחר כך תבעה לתשמיש וכו’. ויהי היום באה הספינה לחוף הים וזרקה הספינה וקפצה ליבשה וביקשה אוכל, ומצאה ב’ אילנות א’ שהאוכל ממנו נעשה מצורע, וב’ האוכל ממנו נתרפא מצרעתו, ולקחה זה בתרמילה עד שבאה לבית המלך בדמות איש, והוצרך שם לרפואה זו, והיא עשתה רפואה ונתנו לה הון רב. וחזרה לביתה”

היא חוזרת עם יכולת לרפא את הצרעת

“ומצאה לבעלה, והתרעמה עליו מה שעשה לה, ושילחה מביתה בספינה עם מלח אחד מכוער והוצרכה לנשקו ושאר דבר מכוער עבור גודל צער אכילה וכו’. והבעל שמח בלבו על גודל תערומותה וצניעותה, וחקר הבעל וימצא הדבר ששקר ענה בה הגוי שגנב טבעתה, ונתברר הדבר, ואז עשה בו שפטים וכו’.

והנמשל מובן בכל עניני עולם הזה מימות החורבן עד ביאת משיחנו במהרה בימינו אמן סלה, כי מורי עשה עליית נשמה וראה איך מיכאל אפוטרופסא רבא דישראל המליץ עבור ישראל שכל חוב שלהם הוא הכל זכות, כי כל מה שעושין פסלנות ושאר דברי חוב, הכל הוא כדי שיוכלו לעשות שידוך עם תלמיד חכם, או לעשות צדקה וכיוצא בזה, הכל מוכרחים.”

“ואשה צנועה הוא השכינה, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ונתקנא הס”מ ואמר עכשיו שיש להם בית המקדש וקרבנות, אבל אם תרצה לנסותן תחריב בית המקדש ואני אפתנו כביכול, ועל ידי השפחה גנב הטבעת, והוא סוד גורל שני השעירים אחד לה’ ואחד לעזאזל, ועל ידי החטא עלה בשמאל, ונחרב הבית, ושלחה בספינה וכביכול השם יתברך שינה את עצמו בתוך שם קדוש סא”ל, וזהו סוד הווידוי תרעומות השכינה אליו יתברך שמו איך שהוכרחה ששקר ענה בה ואז זבח לה’ בבצרה ודברי פי חכם חן וכו’ וכו’.”

לא באתי להסביר את כל הסיפור הזה, רק לקחת ממנו את הנקודה שקשורה לענייננו. הבעל שם טוב מדבר על המצב שעם ישראל בגלות חי בתוך מצבי הכרח. מצבי ההכרח האלו כביכול לא בסדר, אבל כל זה זה למען הנקודה הפנימית. הם לא נכנסו אליהם באמת. השייכות שלהם פנימה תמיד נשארה באמונה, ומתוך כך התברר מה שמתברר.

“אתה סתר לי”, הקב”ה מסתיר אותה, את השכינה. אבל הוא מסתיר אותה דרך זה שהוא סותם את פתחה. יוצר את המ’ הסתומה. זו מציאות הס”מ שנוצרת. אבל בעומק גם המ’ הזאתי היא בעצם הסתימה של השכינה על ידי הקב”ה. זה כפול. זה יוצר את הס”מ, את הכח והמציאות שלו. כביכול אין ייחוד, כביכול אין ה’ יתברך, כביכול סגור. אין קשר. אבל זה עצמו הסתימה שהקב”ה סותם ומגן מהס”מ.

זה ההסתרה כפולה. במ’ הזאת קורים כל הבירורים של הגלות. כי שמה קורה ייחוד נסתר, ייחוד נשיקין, ייחוד של ציקי קדירה, בו קורים בירורים. שם אנחנו מבררים כל בירורי הנוגה שלנו.

account android arrow-alt-circle-down arrow-alt-circle-left arrow-alt-circle-right arrow-alt-circle-up arrow-down arrow-left arrow-right arrow-up author bars behance blogger buffer caret-down caret-left caret-right caret-square-down caret-square-left caret-square-right caret-square-up caret-up cart-menu-1 cart-menu-2 cart-menu-3 cart-menu-4 categories chevron-down chevron-left chevron-right chevron-up clock close comments cookies copyright coupon-discount date-modified date-published discord double-arrows-down double-arrows-left double-arrows-right double-arrows-up dribbble envelope-open envelope eye facebook fax flickr foursquare github gmail google-drive grid-view hashtag hollow-ring homepage instagram ios level-down-alt level-up-alt line link linkedin list-view login logout long-arrow-alt-down long-arrow-alt-left long-arrow-alt-right long-arrow-alt-up medium messenger mobile-menu mobile phone pinterest place qq quote-left quote-right quotes reading-time-hourglass reading-time-stopwatch reddit rss scroll-to-top search shazam shopping-bag shopping-cart side-panel-opening-2-left side-panel-opening-2-right side-panel-opening-left side-panel-opening-right skype slack small-arrow-down small-arrow-left small-arrow-right small-arrow-up sms snapchat soundcloud spinner spotify stackoverflow sync telegram tiktok times-circle tinder trello tripadvisor tumblr twitch twitter viber vimeo vine vkontakte website wechat whatsapp windows wishlist xing yelp youtube zoom
×
דילוג לתוכן